"הפתיחה של הייבוא הייתה מבחינתי כמו הודעה על עוד חבר שנחטף או נרצח"

תשעה ימים מאז תחילת הלחימה בדרום כשהם עדיין מבכים את מותם וחוששים לעתידם, בעלי הרפתות נאלצים להתמודד גם עם הבשורה ששר האוצר שוקל להמשיך את הצו המאפשר לייבא חלב.

יאיר בלברמן מנהל הרפת בניר יצחק: "אני מנהל הרפת מזה 5 שנים, אבל בתחום כבר 30 שנה, אבי ניהל את הרפת כל החיים. אז מעבר משגרה לחירום זה כבר משהו מוכר לנו. בשבת האחרונה עם פרוץ האירוע הייתי עם הבנות בצפון והתחלתי לנהל את האירוע מחיפה. שיחת טלפון הראשונה אליי הייתה ב 6:25 אחרי חליבת הבוקר. מי שחלב זה פרננדו שעלה ארגנטינה והתחתן עם בת הקיבוץ ויש להם ילד בן 10 חודשים, חולב שני זה פועל תאילנדי שהגיע לפני חצי שנה לארץ, החולב השלישי ילד בן 15 איתם חיימי דור רביעי בניר יצחק, המטפל ביונקיה שעלה מגרעין צבר וכל מה שהוא רצה זה להילחם עבור המדינה ואיתם היה גם אבא שלי. אמרתי להם תעשו מה שנראה לכם לנכון ובתושייה הצליחו לפזר את כולם לבתים ואז מתחיל הסיוט הגדול ביותר".

"יש נהלי עבודה כי אנחנו למודי ניסיון של רקטות מעזה, ובאותו בוקר היחידים שהיו ערים אלה חמשת האנשים שחלבו. ואז הם אומרים בטלפון את המשפט הבא – "הפעם זה חריג". חבר כיתת הכוננות התקשר אליי ודרש שאשלח את כולם הביתה. אחד האנשים שהתקשר אליי ברצועת עזה, מפקד כיתת הכוננות בעלה של אחותי נחטף לעזה, אחד החברים הכי טובים שלי מנהל את המוסך בניר יצחק חטוף בעזה, אח של הסגן שלי נרצח בהיתקלות עם מחבלים. חייל שעבר אצלי ברפת כשהיה נער נרצח במוצב סופה. מאז הרפת שאני צריך לנהל עוזרת לי לא להתעסק בשכול. אני לא רוצה להיות בלחימה רוצה לגדל את הבנות שלי בחבל ארץ הכי יפה ואנחנו לא רוצים יותר להיקרא עוטף עזה ולזה הרגילו אותנו ההנהגה. ב-2014 נתניהו הבטיח לנו אחרי צוק איתן שאף מחבל לא ידרוך באדמות שלנו נכון לא היה אחד היו 3000. אני כועס על המדינה כי חודש לפני החליטו לייבא חלב מכל מיני מדינות שכנות שבסוף רפתות יש לא מעט בארץ".

אתה אומר תחושת הבגידה התחילה כשמכלי החלב הגיעו לארץ

"זאת מדיניות אפשר להתווכח איתה, אולי אם הרפת שלי הייתה ביהודה ושומרון לא היו מייבאים חלב אבל אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אני מתעורר ביום שלישי בבית המלון שבו אני מתגורר מאז שהתחיל האירוע ואני מקבל הודעה ששר האוצר בוחן את הצו לייבוא חלב ואז התיישבתי והתחלתי לבכות. אנשים ניגשו אליי חשבו שמישהו שאני מכיר נמצא מת ואמרתי להם שלא שפתחו לנו את שוק החלב לייבוא – ואם זה לא בגידה בזמן מלחמה תגידו לי מזה בגידה".

יוסי מלול, לשעבר מזכ"ל התאחדות מגדלי הבקר בישראל: "ביום המלחמה היה ברור לי שאני לא יכול להישאר בעין חרוד נסעתי לדרום ועצרו אותי ולכן נכנסתי לרפת הראשונה בכפר סילבר".

בלברמן: "את הרפת של כפר סילבר ניהל במשך שנים ראובן היינק ועם התקדמותו בענף הוא עבר לנהל את רפת כיסופים שנמצאת 700 מטר מרצועת עזה. ראובן בחירוף נפש החליט שהוא יורד לפרות אחרי המתקפה, וגם אני חשבתי לעשות את זה אבל ראיתי את חיוך של הבת שלי והחלטתי להישאר בחיפה, ראובן נסע כדי לראות מה קרה עם הפרות ונרצח על ידי מחבלים. כמובן מנהלי רפתות נוספים ועוד חברים. הפתיחה של הייבוא הייתה מבחינתי כמו הודעה על עוד חבר שנחטף או נרצח".

מלול: "אנחנו כרפתנים התעשתנו אחרי כל משבר והתחזקנו ויצרנו רפת ישראלית מדהימה, היא מודל עולמי. 70 אחוז מהרפתות בפריפריה ושומרות על המדינה וזה לא יאומן ששר האוצר מביא חלב מטורקיה שמחרימה אותנו, חלב מפולין, למה?".

בלברמן: "הקהילה שלנו מרוסקת ושבורה, הדבר היחידי שמעלה חיוך על חברים זה הרפתות של ניר יצחק. אני פונה למנהיגים העלובים שיושבים למעלה – רפת ניר יצחק תחזור לייצר חלק על אפכם וחמתכם ואני אייצר חלב מניר יצחק לכל תושבי מדינת ישראל. תזכרו מה שאני אומר לכם, אני אחזור לעמוד על הרגליים. אבל העם הזה לא ראוי למנהיגים האלה".