מצדיעים לכוחות הביטחון – משדר מיוחד

מתקפת השבעה באוקטובר תפסה אותנו לא מוכנים. ההפתעה האכזרית באותה שבת שחורה הפכה קטלנית ככל שהשעות עברו.

אלפי צעירים חוגגים בפסטיבל, משפחות העוטף שלילה קודם חגגו את שמחת תורה.

מרחץ הדמים באותה השבת לא פסח על כוחות הביטחון שהיו הראשונים להגיב לאלפי המרצחים.

כל מי שהיה קשור בצורה כזו או אחרת למשטרה עלה מיד על מדים, תפס את הנשק ורץ להתקלות.

היו כאלו שלא הספיקו לעלות על מדים, כי המחבלים כבר הגיעו אליהם לחצר הבית.  הם יצאו עם נשק תחתונים וכפכפים.

חמישים ותשעה! שוטרים ושוטרות אנשי משטרה ומשמר הגבול נפלו בלחימה בעוטף.  יש גם שני נעדרים. המכה שספגה המשטרה כואבת, אבל בלי הגיבורים האלו, שהיו הראשונים להגיב, וכן, גם הראשונים ליפול. בלעדיהם האסון היה גדול יותר. סיפורי הגבורה רק מתחילים להחשף עכשיו, ועדיין אי אפשר לעכל את שאירע.

חודש מפרוץ המלחמה רדיו "קול רגע" במשדר מיוחד שכולו מוקדש לכוחות הביטחון נשמע את סיפורם של אנשי משטרת ישראל, גיבורים על מדים, שבמשך ימים ולילות לחמו כדי לטהר את העוטף מאלפי מחבלים.

באולפן התארחו: דובר משטרת ישראל נצ"מ אלי לוי

השעה הראשונה הוקדשה לסיפורים של שוטרי יחידת מנהלת תיאום פעולות אכיפה שנלחמה ביישובי הדרום – עם רפ"ק אלירן אלבז, סגן ראש זרוע מבצעית יחידת מתפ"א ורפ"ק הוד בן שבו – מפקד פלגת נץ ביחידה שסיפר על הקרב בבארי, משלב ההיתקלות ועד החילוץ של הכוחות, גבורתם ונחישותם של הנופלים, שמותיהם וסיפורו של היחיד ששרד.

בשעה השנייה הוקדשה לאגף התנועה וסיפור שוטרי האגף שלקחו חלק במערכה. סגן ניצב יקי אוחנה – מפקד מתנ"א צפון, סיפר על פעילות אגף התנועה מתחילת הלחימה ופעילות אכיפה נגד אופנועים ורכבים מרעישים בצפון הארץ.

וגם רס"ר אורון בלומנקרנץ, שוטר סיירת אופנועים של אגף התנועה שעבד בשכר במסיבה ברעים ונקלע לקרב עם מחבלים, טיפל בפצועים בפעילות והיה שותף לחילוץ כ-30 מבלים.

בגיבור במדים כחולים: רס"ר אורון בלומנקרנץ, שוטר סיירת אופנועים של אגף התנועה שעבד בשכר במסיבה ברעים ונקלע לקרב עם מחבלים, טיפל בפצועים בפעילות והיה שותף לחילוץ כ-30 מבלים: "עבדתי בשכר במסיבה מיום שישי בלילה, האירוע התחיל בצורה רגילה עד 6 וחצי אז מצאנו את עצמנו מפנים קהל בשל התראות צבע אדום. בהתחלה היו אירועי ירי של רקטות בצורה חריגה מאוד ובגלל שאין מיגוניות המטרה הייתה לפזר את הקהל שלא יהיו מקובצים במקום אחד. תוך כדי פעילות התחלנו לקבל בקשר דיווחים שיש התראות על חדירת מחבלים ואז הבנתי שמדובר במשהו יותר גדול מירי רקטי. כבר בשלבים הראשונים היו דיווחים על כמות של מחבלים רבים, מיד יצרתי קשר עם המשפחה שגרה בשדרות שיכנסו מיד לחדרי מיגון ואז התחילו להישמע ברקע צרורות הירי".

"בהתחלה לא ידענו מול מה אנחנו מתמודדים, היינו כ-30 שוטרים באזור ואני לקחתי ציוד רפואי מאחד הרכבים שלנו ורצנו לכיוון כביש הדמים ושם ראינו את כמות הנפגעים והבנו את גודל האירוע. כולנו היינו עם אקדחים בלבד כמה מחסניות בודדות.

לא התעסקנו במה שיש ואיזה ציוד אלא בלהילחם תפסנו עמדות וניהלנו מלחמה עם מה שיש עד שנאלצנו להיות יותר מדויקים וממוקדים מחשש שהתחמושת תיגמר".

באותם רגעים מה עובר בראש?

"יש פאניקה, עוברות הרבה מחשבות בראש, הצלחתי גם להתקשר ולבקש סיוע אבל אתה מנסה לא להתעסק בזה כי יש אוכלוסייה לידך ואתה רוצה להישאר מפוקס ולהשרות ביטחון על מי שאיתך. נורו לכיוונו שלושה טילי כתף וזה היה כמו סרט מלחמה. המחבלים שנטרלנו היו לבושים מדים וכל מי שהתקרב לעברנו בדקנו אותו כי חששנו שיש עוד מחבלים בין ההמון".

"אחרי 4-5 שעות הגיעו הכוחות הראשונים של הצבא וזה נתן לנו אוויר וכשהציר היה סטרילי התחלנו לפנות פצועים. נעזרנו בכל רכב שהיה מונע ובכלי רכב צבאיים עליהם העמסנו פצועים כדי לפנות אותם מהשטח כמה שיותר מהר. אני יצאתי מהזירה רק אחרי שכולם פונו".

במהלך אותו בוקר כשהוא נלחם בשטח קיבל בלומנקרנץ הודעה לטלפון הנייד שלו שעליו להתייצב למילואים: "בזמן האירוע דיברתי עם המ"פ ואמרתי לו שאני אתעכב כי אני בעיצומה של לחימה וייקח לי זמן להגיע לשטחי כינוס אבל ביום שני עליתי למילואים".