"לא הייתי מוכן לקבל את זה שיקרה לו משהו, בבוקר כשפתחתי את הטלפון לראות אם זה חלום רע הבנתי שלא"

בבית העלמין הצבאי בעפולה יובא היום למנוחות רס"ר (במיל') רועי אברהם מימון, פראמדיק לוחם ביחידת יהל"ם, בחיל ההנדסה הקרבית. רועי ז"ל נפל במהלך תקרית מבצעית במרכז רצועת עזה והוא בן 24 בנופלו.

יהב סרויה, חברו הטוב של רועי ז"ל ספד לו: "רועי החבר הכי טוב שלי, אני בחור ביישן והוא היה מהחברים הטובים הראשונים שהיו לי. עוד כשהיינו בחטיבת ביניים חשבנו כבר על גיוס ליחידה מובחרת. התכוננו לשירות בסיירות, לא רצינו שירות עורפי. אני הבנתי מרועי שהוא רוצה להגיע ליהל"ם כשהיינו בימי הסיירות ואחרי כמה ימים הוא סיפר לי שהוא לא מוכן להתפשר ושהוא רוצה רק יהל"ם ובסוף הוא הצליח".

"בימי הגיבוש הוא היה מגיע אליי כל סוף שבוע והיינו משתפים חוויות, הוא היה מספר כמה קשה היה השבוע שלו ובאיזה תנאים הם נדרשים להתמודד. הייתה שמחה שהוא הצליח להגיע ליעד שהוא הציב לעצמו".

במהלך שירותו החל רועי להגשים תחום נוסף שאהב, תחום הרפואה, ויצא לקורס פרמדיקים עד שהפך לפרמדיק לוחם. "רועי בחר להיות לוחם ולעשות שירות משמעותי והוא ידע שהשירות ייגמר והקורס פרמדיקים שהאליו הוא הולך יאלץ אותו לחתום קבע וזה לא עניין אותו. הוא אהב את עולם הרפואה והתנדב בכוחות ההצלה ומד"א".

תחזיר אותנו לבוקר ה-7.10

"אנחנו משפחה שומרת שבת ובאותו בוקר אימא שלי העירה אותי בבהלה, הדלקנו טלוויזיה כדי להבין מה קורה ולהתעדכן. דיברתי עם רועי באותו יום הוא סיפר שהוא הוקפץ למילואים וידעתי טוב מאוד איפה הוא משרת, מזה יחידת הנדסה ומה הוא עושה בשירות. גם אחי משרת בעזה אבל ידעתי שרועי ביחידה מסוכנת ודאגתי לו מאוד".

מתי היה המפגש האחרון?

"ב-25.12 הייתה השיחה האחרונה שלנו. שנינו היינו בבית רצינו להיפגש והוא לא הרגיש טוב ובשישי הייתי צריך לנסוע. ניסינו בכל זאת לעשות הכל שנצליח להיפגש במוצ"ש אבל זה לא הסתדר".

"לא הייתי מוכן לקבל את זה שיקרה לו משהו, וגם ככל שעברו הימים ובגלל שאני בן אדם מאמין היה לי יותר ביטחון והרגשתי שניפגש אבל זה לא קרה. באפטר הקודם שלו במקרה יצא שגם אח שלי וגם אני יצאנו לאפטר, רועי היה כמו בן בית אצלנו הוא חלק מהמשפחה שלי והיה מפגש מרגש בין שלושתנו. מנחם אותי מאוד שאם זאת הייתה הפגישה האחרונה היא הייתה מאוד מספקת".

מה אתה לוקח מרועי להמשך?

"את האופטימיות, רועי לימד אותי שיש לכל אחד את היכולת לקום ולשנות. שאם אתה במקום שלא טוב לך אתה יכול לבחור לשנות. עברנו ביחד תקופות קשות והוא תמיד תמך בי והרים אותי ברגעי משבר והבוקר שהתעוררתי הסתכלתי בטלפון לבדוק שזה לא חלום רע והבנתי שלא".

זמן קצר לאחר הבשורה הקשה על נפילתו פרסמה לירז לוי פוסט בפייסבוק שבו סיפרה כיצד רועי מימון הציל את בנה, רועי, שנפצע במהלך פעילות מבצעית. "רועי, גורלנו נקשר בגורלך כשטיפלת בבן שלי (הצלת) שנפצע בפברואר 22 בפעילות מבצעית. לך זה היה הטיפול הראשון, עבורנו זה היה כל העולם.

הזמנו אותך לטקס הוקרה במעמד קהנ"ר וקצינים בכירים נוספים, ואתה בצניעותך לא קלטת שהכל בשבילך והחיוך הנבוך שלך הצחיק אותנו. זכינו להוקיר לך תודה וזכיתי להמשיך להיות איתך בקשר, אמרתי לך שעבורי אתה הבן החמישי שלי והבית שלי תמיד פתוח עבורך. מתקשה להאמין שזהו, אתה לא איתנו. היית עבורי מלאך ועכשיו אתה עם המלאכים. נוח בשלום על משכבך, תהיה בליבי לעד".

לירין דורון סיפרה הבוקר לירז: "במהלך פעילות מבצעית של יהל"ם קרס קיר ורועי מימון שהיה שם במקרה טיפל בבן שלי שנפצע באירוע והציל את חייו. באותו יום היה היום הראשון שרועי שירת כפרמדיק והוא פעל שם במהירות, הניח חוסם עורקים, טיפל בו והעביר מהר את המידע הלאה. רועי שלי עבר שלושה אמבולנסים עד שהגיע לבית החולים וכל זה תוך 32 דקות שזה זמן שיא בסיטואציה שהם היו וזה מה שהציל את חייו של רועי שלי. ככה הגורל שלנו בעצם נקשר אליו. שניהם יהל"מנים ויהלומים יקרים".

"כמה ימים אחרי הפציעה של רועי יצרתי קשר עם רועי מימון והוא הגיע לבקר אותנו בבית החולים ובהמשך כשהוא היה מתנדב במד"א או פינה פצועים הוא ביב קופץ להגיד שלום. חודש וחצי אחרי האירוע כינסנו את כל הקצינים הבכירים להגיד תודה לרועי מימון על הפעילות שלו בשטח ושם הוא גם קיבל תעודת הוכרה על פועלו. הוא כמו הבן החמישי שלי, יש לו תמיד דלת פתוחה".

הבשורה הקשה הגיעה ללירז דרך בנה, רועי, דקות ספורות לפני ששמו הותר לפרסום בתקשורת: "התחושה הייתה משהו שלא הכרתי מעולם, הייתה לי שריפה בבטן ולא הצלחתי לתפקד. עזבתי הכל ונסעתי הביתה, זה היה משהו בלתי ניתן להכלה. ישבתי בלילה לראות את כל הסרטונים מהאירוע ואת השיחות עם רועי וזה כל כך מטלטל להבין שזהו ושזה באמת קרה".

שלומי ברטלר, המחנך של רועי במשך שלוש שנים בבית הספר "ניר העמק", ספד לו: "אני ממש השתדלתי להימנע כאן מקלישאות (גם אתה לא היית איש של קלישאות למען האמת)- אהבת להתפלפל, לתת עומק לדברים, לחפש משמעות ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. אני זוכר רועי, את היום שהחלטת להוריד את הכיפה מראשך. דיברנו על זה, סיפרתי לי שעולות לך שאלות ושאתה לא ממש מקבל תשובות. ואמרתי לך שזה בטח לא פשוט כי בכל זאת אתה מגיע מבית מסורתי עם מורשת דת מפוארת של הסבים שהיו רבנים וזה מהלך לא קל- אמרת לי שחשבת על זה הרבה וזה מה שנכון לך. כמעט במקביל הפכת טבעוני! (אי שם בכיתה י'), אמרת לי שזה מתבקש, ואתה לא מבין איך אפשר לאכול חיות- היה נראה לך לא הגיוני פתאום. היו לנו הרבה שיחות על זה- היית טבעוני בעייתי אני זוכר: לא אוכל את זה ולא אוהב את זה- אמרתי לך שגם טבעוני צריך להיות בסטייל- צריך לאכול מסודר כי לא יהיה לך כוח ואתה הרי רוצה להיות לוחם. מה תעשה בצבא שאלתי? איך יהיה לך כוח להילחם? אמרת לי: אל תדאג! והאמת שלא דאגתי לך בכלל! לא רק שהיית טבעוני- הפכת להיות פעיל למען זכויות בעלי חיים! זה הפך להיות חלק מרכזי ממי שאתה. יום אחד באת אלי וסיפרת לי שבלילה אתה הולך עם חבורה של אקטיביסטים לשחרר תרנגולות מכלובי סוללה ושלמחרת לא תגיע לבית ספר. אמרתי לך שזה לא אפשרי כי יש מבחן ושזה לא תירוץ. אמרת לי: "שלומי, הן סובלות" והזכרת לי שפעם אמרתי לך שיש דברים שחשובים יותר מבית הספר. אני זוכר את הרגע הזה שהסתכלתי עלייך ונותרתי ללא מילים! אמרתי לך שאתה צודק ושלא תבוא. היה גם את היום ההוא בכיתה י"ב שבו מצאת יונה פצועה ליד אחד המבנים בכפר. קראת לי לבוא וראיתי אותך עם קופסא ובתוכה יונה. אמרת לי שאתה לא נכנס לשיעור עד שלא תשנע אותה לוטרינר לקבל טיפול. אני זוכר שכבר פתחת חמ"ל טלפוני ויצרת קשר עם וטרינרים וכל מיני… בסוף- מצאנו סידור ושלחנו את היונה יחד עם מורה שבדיוק יצאה מבית הספר. רק אז נרגעת! היית מלא בחמלה. החמלה הפכה להיות האלוהים שלך! קודם כל לעזור לאחר: לבעלי חיים, לאנשים- למי שזקוק! כזה היית ולא בכדי בחרת להיות פראמדיק-לוחם. בכלל היית ילד-צבא. מהרגע שפגשתי אותך, התכוננת לזה. עברת מיונים וגיבושים- התקבלת אני זוכר לצוללות. כתבת לי שחתמת ויתור! שאלתי אותך: "למה?" כתבת לי: "זה לא מספיק קרבי בשבילי" ואז הוספת שאתה מכוון לסיירת יהלום! כיוונת והגעת! לפני שנה בערך התכתבנו פעם אחרונה. מסרתי לך ד"ש דרך אבא ואז כתבת לי שהד"ש הגיע, וביקשת ממני להודיע לך מתי יש יום חשיפה לשמיניסטים על הצבא ושאתה ממש רוצה להגיע לניר העמק ולדבר על הסיירת ומסלול פראמדיקים ושאני לא אשכח להודיע לך כי זה ממש חשוב לך. לצערי זה לא קרה! עכשיו אני "מורה שכול"- האמת, אני לא יודע מזה אומר, איך זה מתנהל הסטאטוס הזה. אבל אתה רועי- אתה המורה האמיתי כאן בכל הסיפור! אתה ארגנת לנו כאן חתיכת שיעור לחיים- לכולנו- שיעור שלא ניתן ללמוד באף בית ספר! שיעור על אהבת המולדת, אהבת האדם והחי, שיעור על מסירות אין קץ, על הקרבה ונתינה וראיית האחר. שיעור בחמלה ומסירות נפש! האמת שלצערי הרב סידרת לי אחלה מערך שיעור ואני מבטיח לך כאן שאני אלמד אותו את כל התלמידים שיעברו תחתיי. אל תכעס עכשיו אבל הנה בורחת לי קלישאה: "אלוהים אשכרא לקח את הטוב ביותר!". הייתה לי הזכות והכבוד לחנך אותך! תודה לך! ".

ראש עיריית עפולה, אבי אלקבץ פרסם בעמוד הפייסבוק פוסט לזכרו של רועי וכתב: "תושבי עפולה משתתפים באבלה הכבד של משפחת מימון עם נפילתו של הבן, רועי אברהם מימון הי"ד, לוחם ביחידת יהל"ם הנדסה קרבית, בן 24, שנהרג אמש בעזה באסון כבד במהלך הקרב. היותו פראמדיק שהתנדב שנים להצלת חיים, אהבתו לבעלי חיים והיותו טבעוני, מלמדת על אדם ערכי ומיוחד. משפחת מימון האהובה מהווה סמל עבור כולנו. לפני חודש נפגשתי עם האבא יאיר, חוקר ומומחה ברפואה אלטרנטיבית, סיפר לי על אהבת המשפחה לארץ ישראל ולמדינת ישראל ועל חלומו להביא עוד יהודים מצרפת לעפולה. סבו של רועי עליו השלום היה רב קהילה בצרפת והסבא רבא היה רב קהילת שכונת גאולים בימיה הראשונים של עפולה. משפחת מימון הגשימה את מצוות יישוב ארץ ישראל בציונות והקרבה אינסופית. נחבק כולנו את המשפחה. את ההורים אריאלה ויאיר ואת האחים נטע, תמר, אורה ויואל. מיטב בנותינו ובנינו נפלו מאז פרוץ המלחמה. עצוב לנו מאוד. אני כותב ובוכה, בוכה וכותב".