חרובה: "כבוד בשבילנו להדליק את אבוקת הזיכרון, גידלנו ילד שנלחם ולא עזב את החיילים עד שנפל"

משפחתו של איברהים חרובה ז"ל מהיישוב מג'אר שנפל בקרב בנחל עוז נבחרה להשיא את משואת הזיכרון בערב יום הזיכרון, כך פרסם השבוע דובר צה"ל. בהודעה נמסר כי "השנה, בהחלטת השרה הממונה על טקס הדלקת המשואות ואירועי שנת ה-76 למדינה, מירי רגב, הוחלט על התאמת הטקסים לרוח התקופה ובהם יוקדש חלק משמעותי לזיכרון. הטקס ייפתח בסרט שיצולם מראש ובו יודלקו אבוקות זיכרון מ-12 נקודות שונות ברחבי עוטף עזה, לזכר נופלי ונרצחי המלחמה. אחת מאבוקות הזיכרון תודלק ממוצב נחל עוז שבאוגדת עזה. בקרב העיקש על המוצב נפלו 54 חיילים וחיילות צה"ל ונחטפו 10 חיילים וחיילות. האבוקה תהווה סמל לזיכרון וגבורה לזכר כלל חללי המלחמה. נציגי המשפחות השכולות, שנבחרו על ידי צה"ל להדליק את אבוקת הזיכרון, בשם כל המשפחות, הם נציגי משפחותיהם של רס"ן שילה הר אבן ז"ל, רס"ב איברהים ח'רובה ז"ל ורב"ט נועה מרציאנו ז"ל. משפחות נופלי מוצב נחל עוז יוזמנו לקחת חלק במעמד הזיכרון בעת צילומו. המשפחות ידליקו את אבוקת צה"ל בשם חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, המחרפים נפשם יום אחר יום בעשייה מבצעית למען ביטחון מדינת ישראל, ולזכר כלל חללי צה"ל.

חרובה ז"ל, בן 39, שירת כגשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה, נפל בקרב בעזה תוך כדי לחימה מול מחבלים, הוא הסתער על המחבלים של חמאס דאעש, שם נפל כאשר הגן על חבריו לנשק ואזרחי המדינה. אברהים השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים ואחים ואחיות.

אביו, חסן סיפר לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו" על התחושות: "זה לא תקופה קלה לעבור, כואב לי על כולם, על כל מי שהיה איתו. התקשרה אליי מהצבא ואמרה שנבחרנו עם עוד שתי משפחות ושאנחנו צריכים להגיע להשיא משואה בנחל עוז. אמרתי לה שזה כבוד בשבילנו וזה מה שמנחם אותנו לשמוע את סיפורי הגבורה של איברהים. התקשרה אלינו אישה מאשקלון וסיפרה לנו שבת שלה הייתה בחמ"ל עם איברהים על הגבורה שבה איברהים נלחם ואיך הוא העביר אותם ממקום למקום ושומר על החיילות. אנחנו נלך ונשיא את אבוקת הזיכרון זה כבוד בשבילנו, כבוד שלנו שגידלנו ילד כזה שנלחם עד הדקה ה-90 ולא עזב את החיילים עד שנפל. זאת מדינה שלנו וחייבים להגן עליה בכל מחיר, אנחנו חיים פה וצריכים לשמור עליה".

קרא עוד

• השמות והסיפורים של הנופלים והנרצחים במלחמה

מה אתה יודע על האירוע שבו נפל בנך?

"הוא היה עם הסמג"ד שלו ביד, היו בסיור בשטח וקיבלו דיווח שיש מחבלים בנחל עוז חזרו מהסיור ונתקלו בהמוני מחבלים. הם חיסלו כמה מחבלים ואיברהים תיאר שהיו המון מחבלים סביבם ושהוא חילץ את הסמג"ד שלו שספג פגיעה קשה ותוך כדי החילוץ הוא תיאר שהם נלחמים מול עשרות מחבלים שנמצאים מסביב לחמ"ל ושהם מנסים לדחוק אותם. אחרי כמה שעות נגמרה להם התחמושת, הם נלחמו ונאבקו על החמ"ל במשך 6 שעות. הם לא קיבלו עזרה וניהלו קרב עד הכדור האחרון. המחבלים הבינו שאין להם תחמושת והתחילו לזרוק רימונים לתוך החמ"ל, היו חיילים וקצינים שברחו ועזבו את כולם בפנים בלי לחלץ אותם. איברהים לא הסכים לעזוב ולברוח הוא נשאר ונלחם והגן על כולם.

"הוא היה גשש בכיר, כיהן בתפקיד חשוב מאוד כל הזמן הראש שלו היה בצבא, הוא רצה ללכת לצנחנים ואני ניסיתי לעצור אותו אבל הוא אמר שהוא יעמוד בזה, הוא אהב את הצבא והמשיך לשרת כגשש. לאיברהים היו הרבה הערות על ההירדמות של המערכת, הוא אמר בשיחות בנינו שזה לא הצבא שאתם שירתתם בו. הצבא רדום, ככה הוא היה חוזר ואומר בשיחות. זה מפתיע אותי איך זה קרה. אני מקווה שמי שהתרשם ישלם את המחיר, אין לי אישית כלום נגד אנשי הצבא יש לי בעיה עם הפוליטיקאים שאחרי כמה חודשים כבר התחילו לריב על הכיסאות והתיקים. הם דיברנו עם ראש המועצה שלנו וביקשו לבוא לבקר בתקופת השבעה ואמרתי שאני לא מוכן לראות אף אחד מהם לא מימין ולא משמאל לא ערבים ולא יהודים, אני לא רוצה לראות אותם בעיניים שלי".