לזכרו של יעקב גנות

לא סתם הכרתי את גנות, אהבתי את האיש. אתה לא מוצא היום הרבה עובדי ציבור כמותו – איש שבא לעשות, לשנות, לנענע – אב לעבוד.

ב-1980 כשהתחלתי לעבוד ככתבנו בצפון גנות היה, נדמה לי, סגן מפקד מרחב עמקים. קצין שהגיע למשטרה ממג"ב. פגשנו אותו בשטח בכל אירוע.

הכתבים קראו לו "הרומני" זאת כי עלה לארץ מרומניה כנער בן 13 ונשאר עם גינונים אירופאים.

והיה לו עוד כינוי – הוא הסתובב כל העת עם משקפי שמש כהים וגם השוטרים קראו לו בהערצה – הקצין עם בלי העין.

בשנות ה-70 בגבול הלבנון הוא פיקד על חיילי מג"ב שאבטחו אזור פעולה של סיירת אגוז.

מפקד הסיירת נקלע למארב של מחבלים, גנות זינק לתוך האש לחלץ אותו ואת נהגו. ירו לעברו ובפעולה זו הוא איבד את עינו. אגב, שעה קודם הוא קיבל את עיטור המופת, כשנכנס לתוך שדה מוקשים, וחילץ משם רועה דרוזי – גיבור.

כקצין משטרה הוא הבין את החשיבות של תדרוך העיתונות. ובכך נוצרו יחסי אמון וחברות בינו לבין כתבי הצפון. הוא היה קצין קשוח אבל ידע גם לקיים יחסי חברות. לימים זה עלה לו ביוקר.

הוא השפריץ כריזה ומנהיגות, היה ברור שהקצין הזה בדרך לצמרת ואכן אחרי פיקוד על מרחב העמקים מונה למפקד המחוז הצפוני בשנת 1993.

גנות רקם יחס חברים עם קבלן ערבי מנצרת, סובחי טאנוס, כשמונה למפקד המחוז אותו קבלן ערך מסיבה מפוארת למפקד החדש. בשיחות אישיות הודה גנות שבעניין הזה הוא נפל. המסיבה ניקרה עיניים והזמינה חקירה ובעודו מכהן כמפקד המחוז הוא הואשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת  אמונים.

המשפט נמשך כמה חודשים, פרופיל גבוה, גנות נלחם נגד ההאשמות אבל הרכין ראש בפני שופטיו. הוא מעולם לא יצא נגד המערכת.

פסק דין זיכה אותו מאשמה – הקביעה הייתה שמעשיו לא היו ראויים אבל לא הייתה בהם שום כוונה פלילית.

לימים הוא הקים את משטרת התנועה והיה מפקדה הראשון. אני זוכר את קביעתו – הקטל בכבישים זה לא בגלל תשתיות, חינוך או נעליים. הנהג הישראל פרוע הוא הגורם המרכזי לתאונות.

כשהמפכ"ל קראדי פרש מכהונתו, השר אז אבי דיכטר בחר בגנות לתפקיד המפכ"ל, אולם העננה הפלילית שרבצה מעליו הביאה לסערה ציבורית. גנות באומץ התייצב והודיע – אני מוותר.

הוא פרש מהמשטרה לתפקיד מן המשטרה ומונה לשורה של תפקידים בכירים כשבכולם הותיר חותם. "בולדוזר" זו הגדרה צמחונית לדרך עבודתו. הוא סומן כנציב שירות בתי הסוהר ועשה מהפכה בארגון. הקצינים והסוהרים בשב"ס העריצו אותו. הוא הזריק לארגון גאוות יחידה.

בתפקידו האחרון שימש כמנכ"ל רשות שדות התעופה. הוא הפך את נתב"ג משדה תעופה מפגר שבו מגיעים למטוס באוטובוס צפוף לשדה מודרני ומתוקתק.

ב-2008 טרגדיה במשפחת גנות, בנו, כפיר התאבד. הוא קפץ אל מותו מגשר עכברה שבמבואות צפת. גנות המשיך לעבוד אבל ניכר בו שכבה.