מלכי גינסברג: "אלי היה מישהו שאי אפשר לפגוע בו, לכן לא היו לי חששות"

בערב ה-06.10 חגגו מלכי ואלי גינסברג, מדברת, את ערב החג עם חברים, הם כבר תכננו את יום הנישואין שיחול ביום שלמחרת. אלא שבבוקר ה-07.10 פרצה המלחמה בדרום ואלי הוקפץ לדרום. הוא עוד הספיק להיפרד ממלכי ולהסביר שהמצב בדרום שונה מכל מה שישראל הכירה. מהילדים שישנו אלי לא הספיק להיפרד.

בתוכנית המיוחדת לציון ה-07.10 סיפרה מלכי: "אי אפשר להאמין שעברה שנה. זה היה בוקר חג ערב קודם היינו עם חברים וחגגנו יום נישואים והילדים עוד ישנו ועוד יום שאמור להיות רגוע ונעים אני זוכרת את הבוקר שהתחיל עם הקפצה, משהו שאני רגילה אליו במהלך השנים שהוא בצבא ושהוא נוסע וחוזר. באותו זמן שאנחנו רואים בטלוויזיה ועדיין לא מבינים את גודל האירוע. אבל אחרי זמן קצר אלי כבר הבין ואמר לי התחילה מלחמה אני נוסע. אני עוד לא הבנתי מה קורה ושאלתי לאן הוא נוסע הרי הוא משוחרר וביקשתי שיחכה בבית שיקראו לו אם צריך אבל הוא באותם רגעים הסתכל עליי במבט חודר ואמר לי את לא מבינה התחילה מלחמה זה צו השעה

סא"ל אלי גינסברג שירת בתפקידו האחרון כקצין לוחם בשייטת 13, הוא היה מפקד בי"ס ללוחמה בטרור.

מלכי: "אלי אמר כל השנים שהייתי בצבא התכוננתי לזה לרגע הזה וצריך אותי שם ופשוט לא עניין אותו מעבר לזה כלום, הוא פשוט היה חדור מטרה. הוא אפילו לא חשב להעיר את הילדים ולהגיד להם שלום כי לשנינו הייתה הרגשה שבערב נפגשים שוב, הוא גם היה אמור לטוס לחו"ל. אחר הצהריים עוד דיברנו בטלפון והוא אמר לי יש פה בלאגן מטורף זה נראה רע וסביב שעה 19:00 זאת הייתה ההתכתבות האחרונה שלנו. הוא כתב לי שהוא לא יהיה זמין בקרוב וכתבתי לו שאני מפחדת נורא ושיש לי הרגשה לא טובה, הוא ענה שאין לי מה לדאוג ושהוא עם כוח גדול והכל בסדר וכאן נגמרה השיחה".

"כשהבנתי שמשהו קורה התחלתי להתקשר לכל המספרים שאני מכירה, של מי שאמור להיות לידו או שיש לו קשר אליו ואף אחד לא ענה. במקביל מתחילות להגיע שמועות שמשהו קרה ושחושבים שאולי אלי נפצע. בשלב הזה אני מתפללת שהוא רק נפצע ובגלל זה הוא לא עונה. קראתי לחברים הביתה והקמנו חמ"ל ופשוט התקשרנו לכל בית חולים אפשרי בארץ כולל בתי חולים שדה ובכל המקומות אמרו שהוא לא נמצא ואז מתחיל הסרט אני מבינה שמשהו לא טוב קרה ואין עם מי לדבר ואני לא מקבלת תשובות. זה פשוט הרגע שבו אני מחכה לדפיקה בדלת. הילדים היו רגילים שהם קמים ואבא לא נמצא כי הייתה הקפצה ואמרתי להם שיש אירוע שהתחיל בדרום ובאבא בדרך לשם והם שאלו למה ואמרתי להם כי זה אבא".

ולמרבה הצער הדפיקה אכן הגיעה בשעה 03:00 לפנות בוקר: "הילדים שהתחילו לשאול בערב מה קורה והם הבינו שמשהו קורה. מהתחלה הייתה כנה איתם ואמרתי להם שאני יודעת שמשהו קרה לאבא ואני לא יודעת מה ושאני מנסה להשיג מידע ואעדכן אותם. יש בבית היסטריה, וככה עוברות השעות של הערב.

השכבתי את הקטנות לישון וניסיתי להרגיע שהכל יהיה בסדר בזמן אני בזמן הזה מבינה שלא הכל בסדר עד שבשעה 3 לילה דופקים אצלנו בדלת".

מלכי, ידעה בעברה כבר אובדן של בן זוג כשלפני 20 שנה נפל ארז אשכנזי לוחם שייטת 13 בפעילות בעזה. "עזה מבינתי זה אזור מקולל מאז ארז בוודאי ולאורך כל השנים. חשוב להגיד שאלי לא היה בתוך הרצועה הוא לחם בבארי ואלי היה הרקולס הוא לא היה בן אדם שאפשר היה לפגוע בו הוא היה אחד הלוחמים הקשוחים שיש ולכן לא היה לי שום חשש וככה חייתי כל השנים למרות האובדן של ארז. תמיד הייתה לי תחושה שאני את שלי קיבלתי שהברק לא יכה פעמיים. אני בן אדם מאוד אופטימי מטבעי ואני נוטה לחפש את הטוב בכל דבר ואני מרגישה שיש בי מבער פנימי שרוצה לחיות ואני מבינה מתוך מקום עמוק וכואב שאלי לא יחזור עם כל העצב והגעגוע ואנחנו פה ויש לנו ילדים מדהימים שממשיכים פה ואני רוצה לגדל אותם בשמחה ובטוב וזה כרגע מה שמניע אותי קדימה ואנחנו צריכים לחיות ולחפש מה שעושה לנו טוב ומרים אותנו".