הגיבורים של סלוניקי

אנשים קשוחים היו יהודי יוון שהגיעו לארץ אחרי השואה, אנשים גאים ובעלי כבוד עצמי. כשקלטו את היחס המזלזל לניצולי שואה בערש ימיה של המדינה, כשנתקלו כאן באמירות מתנשאות של הצברים שזרקו לעברם "הלכתם כצאן לטבח" – הסלוניקאים צופפו שורות וכמו הבהירו – אנחנו לא בכבוד שלנו לקחת חלק בדיאלוג הבזוי הזה. את האמת לאמיתה אנחנו יודעים אבל לא מדברים.

וכך הסלוניקאים נצרו את סיפורי השואה בליבם כמו נעלו אותם על בריח. הם הקדישו את כל מרצם לעבודה, למשפחה, לבניית הארץ ועשו פה נפלאות. התחושה שלהם הייתה – גם הילדים שלנו לא כל כך מעוניינים בסיפורי הזוועה משם וכך הנרטיב העיקרי של השואה בארץ התרכז בעדויות מורשה וקראקוב, מבאבי יאר ומהונגריה. סיפורם של יהודי יוון כמו נדחק לקרן זווית והאמת ההיסטורית היא האמת שהם היו בלב ליבה של המאפליה. קהילת יהודי יוון היא זו שהנאצים השמידו באחוזים הגבוהים ביותר. הם נטבחו יותר מכל קהילה אחרת על אדמת אירופה. בעת הכיבוש הגרמני במאי 1941 חיו ביוון כ-77 אלף יהודים – מתוכם נטבחו כ-67 אלף. בתחילת 1943 גורשו מסלוניקי 56 אלף יהודים שהגיעו לאושוויץ מתוכם שרדו רק כ-2,000.

בשנים האחרונות הצליחו בני הדור השני לפצח את כספת הכבוד ושמעו מהוריהם הזקנים את הסיפורים משם. סיפורים של גבורה, עדויות על זוועות ורצח המוני וזיכרונות של מסע הישרדות מופלא. וכך נבנה מארג מרגש, ייחודי וחשוב של עדויות שלמד בעיקר על גודל האובדן של יהודי יוון.

בתוכנית המיוחדת שמוקדשת לשואת יהדות סלוניקי שוחח חיים הכט עם שבתאי (סבי) חנן, נעימה מאסטרו, ביתו של יעקב (ג'קיטו) מאסטרו ז"ל, פרופסור גדעון גרייף, היסטוריון של תקופת השואה, מומחה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ומחבר הספר "המלאך מאושוויץ", סיפורו של ג'קיטו מאסטרו וכן אסי יחיאל, זמר ויוצר סלוניקאי.

שבתאי (סבי) חנן, דור שני לשואת יהדות סלוניקי: "זוהי שליחות חיי והיא לא פחות חשובה אפילו מהשירות שעשיתי בצבא. הכל התחיל בגלל בקשה של הבת שלי שהייתה בכיתה ו' ובבית הספר שלה ביקשו למישהו יש סבא שיכול להגיע ולספר את הסיפור. הבת שלי מיטל הרימה את היד והמורה שאלה אותה מהיכן סבא וסבתא שלך? והיא ענתה מסלוניקי שביוון. המורה אמרה לה שהשואה לא הייתה ביוון. אבא שהתחתן עם אימי זיכרונם לברכה – לאימי הייתה בקשה אחת שהוא לא יתעסק לעולם בנושא השואה. שארית משפחתה שהייתה ביוון הושמדה בשואה והיא לא רצתה שזה לא יפריע לו בחיים ובחיי המשפחה. השכר נפרץ עם בקשתה של הביתי".

צפו בסרטון מתוך התוכנית

"גרנו בשכונת פלורנטין ואבא שלי היה חולם בלילה והוא היה מספר מקרים שהכלבים ששחרורו עליו כשהוא נפרד מההורים והוא היה חולם שהוא הולך לגעת בגדר – מה שהוא לא עשה כי היא הייתה גדר מחושמלת. היוונים אמרו אנחנו עזבו את אושוויץ – אושוויץ לא עזבה אותנו ועדיין אנחנו לא מעבירים אותה לדור הבא".

מתי אתה יושב עם אבא ומתחיל לשמוע את הסיפורים?

"אחרי שאבא קיבל את ההזמנה מהבת שלי הוא הרים את ידיו לשמיים ואמר "חניקה אני מצטער קראו לי למילואים ואני חייב לעשות את התפקיד הזה" וזה מה שהוא עשה. בעשור האחרון לחייו הוא היה כ-30 פעמים במסעות לפולין".