יומן מסע

בשנת 1988 החל משרד החינוך להוציא משלחות של תלמידים למסע בפולין ולביקור במחנות ההשמדה. עם השנים עברו תוכניות המסע שיפורים ושינויים רבים והיום הוא מהווה את אחת החוויות המכוננות של צעירים רבים בישראל. אני איחרתי את הרכבת או שאולי הקדמתי אותה, סיימתי את לימודי בתיכון שנה קודם. למרות שאני מאוד אוהב היסטוריה ולמדתי את המקצוע באוניברסיטה העברית בירושלים ולמרות שהייתי שותף כאן ברדיו "קול רגע" עם חיים הכט והצוות ליצירתם של שישה סרטים בנושא השואה – לפולין עצמה לא הגעתי. גם נסיעות של אנשי תקשורת שונים ומשלחות כאלה ואחרות לגיא ההריגה יצאו בלעדיי. לכן כאשר נפתח בפניי חלון ההזדמנויות לצאת למסע ביחד עם תלמידי שכבת שחף בבית הספר רמות ים במכמורת שבו אני מלמד תקשורת קפצתי עם ההזדמנות.

המסע השנה היה שונה, אחרי חמש שנים שבהם לא יצאו משלחות לפולין בשל מגפת הקורונה והמשבר ביחסים בין המדינות, הגיעו אירועי ה-07.10 והעניקו משמעות אחרת למסע כולו. מהתחושות ומהמחשבות שאפפו את התלמידים וצוות המורים אי אפשר היה להתעלם. לכן, כמה חודשים אחרי ששבנו מפולין אספתי כמה ממשתתפתי המסע כדי לשוחח ולשמוע על החוויות, המסקנות והתובנות שאיתם שבו מהמסע לפולין.

בתוכנית המיוחדת התארחו תלמידי בית הספר ביה"ס רמות ים, מכמורת, עמק חפר:

מאיה שפיץ

יאיר סאסי

ניפר הררי

גל אליאסוב

לילה אשכנזי

עדן גורן

יעל גז, שעמדה בראש המסע