16:00
שלוש אימהות – סיפורו המופלא של שורד השואה חיים שניר
חיים שניר מבית השיטה נולד באודסה, אוקראינה. לאחר כיבוש העיר ע"י כוחות רומניים בשליחות הכורת הנאצי, משפחתו הובלה להוצאה למוות בפני כיתת יורים. רגע לפני שהרוצחים סחטו את ההדק, אימו של חיים דחפה אותו לבור והוא נותר בחיים מוקף בגוויות בני משפחתו. אישה אוקראנית מכפר סמוך שהגיעה לחפש פריטים שתוכל לקחת מהגופות שמעה קול עמום של תינוק בוכה. היא מצאה אותו והעבירה לרופא מקומי. משם עבר חיים הקטן לבית יתומים עד שאישה נוספת, רופאת שיניים מוכרת אימצה אותו וגידלה אותו. יחד הם עלו לארץ ישראל. לימים חשב חיים שסיפורו אינו סיפור הישרדותי של שורד שואה שעבר גיהנום. כיום הוא יודע – הוא שרד את השואה של יהודי אירופה וניצל בזכות שלוש אימהות.
מילים שכתב חיים שניר – "אני ניצול שואה לייט":
אין לי מספר על היד, ולא תפרו לי טלאי צהוב משוקץ של יהודים על המעיל מלפנים, גם לא הסיעו אותי ברכבות בקרונות משא נעולים של בהמות, שהובילו יהודים רק לתחנה הסופית של החיים.
אני ניצול שואה לייט,
כי לא התנסיתי בריטואל השטני של דוקטור יוזף מנגלה באושוויץ ובבירקנאו, שהפסיקה לו אצבע אחת לסמן ליהודים מי לחיים של "ארבאייט מאכט פראיי" ומי למוות בתאי הגזים.
אני ניצו שואה לייט,
כי לא הייתי שם לשמוע את הבכי הנואש והמצמרר של הילדים, של האימהות והאבות.
כשהפרידו בכוח וברוע את המשפחות כדי שהרצח ועבודות הכפייה יבוצעו בנפרד, אבל ביעילות ללא הפרעה.
אני ניצול שואה לייט,
כי לא הייתי שם במחנות מאחורי גדרות תיל מחושמלות, ולא עמדתי שם מושפל וחסר אונים בספירה היומית בבקרים ובלילות.
בשיער גזוז ובעיניים שקועות, לבוש בכותנת הפסים של המחנות, תשוש ורעב אפילו למרק הדלוח בצלחת הפח של המחנות.
אני ניצול שואה לייט,
כי לא בערתי מנקם עם בקבוק מולוטוב ביד בגטו ורשה, שנחרב ועלה בלהבות, גם לא זחלתי במנהרות הביוב אל החופש ללחום על הכבוד היהודי שנרמס.
אני ניצול שואה לייט,
כי הייתי אז רק פעוט כבן שנתיים, כך סיפרו שני ניצולים מהרצח, ולא יכולתי לדעת ולהבין שרצחו לי את אמא ואבא, ואת בני משפחתי אי שם תחת כיפת השמיים בטרנסניסטריה, כי היה רשום בתעודות שם היו יהודים.
אני בכל זאת ניצול שואה לייט,
כי בעוד אני שוהה בבית יתומים אי שם בטרנסניסטריה, נמצאה לי בחסד ובאהבה אמא שנייה, שהייתה לימים האמא האהובה שלי בחיי ובחייה וזכתה גם להיות סבתא לילדיי.
אבא שלי כיום בשנות ה -80 לחייו, והוא הספיק לעשות הרבה דברים בחיים, והוא גם נחשב כניצול שואה. אני בוחר לשתף דברים, שאבא שלי כתב ליום השואה.
