סגן עומרי שורץ ז"ל, משדמות דבורה, צוער בגדוד "'גפן", בית הספר לקצינים, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 21 בנופלו. ביום נפילתו כתב ביומנו: "המלחמה לא קשה, יש אוכל מזרונים ובגדול כל מה שצריך, אם סבא יעקב עשה סצנת מילוט באירופה הקרה עם ילד בן 8 על הגב, מי אני שאתלונן" . עומרי נורה בידו, אך המשיך להילחם בגבורה עד נפילתו בקרב.
תומר שורץ אביו ומאיה זוגתו מספרים על עומרי שורץ ז"ל
תומר שורץ, אביו מספר: "עומרי נולד ב01.8.2022 הוא היה ילד שמש, ילד קיץ הוא בעצם הפך אותי ואת שירלי להורים. אני לא יכול להגיד שזה יום רגיל, ההתכנסות הצפירה, שירים עצובים. זה מעצים את הכאב. כשפגשנו את מאיה הרגיש כאילו אנחנו רואים את עומרי כבת. אחד הרגעים שצמררו אותי, היה היומן מלחמה של עומרי, שבו הוא כתב דברים שהוא ירצה לעשות אחרי המלחמה. ובסעיף הראשון כתב "חיבוק למאיה". עומרי מאוד אהב ספורט ואהד את הפועל תל אביב, גם בכדורגל וכדורסל והיה לו זיכרון פנומנלי בתחום. אחרי שהוא סיים את המסלול בסיירת צנחנים, תוך כדי הוא היה בקורס מ"כים ושם הוא היה מצטיין, כך שאחרי המסלול החזירו אותו להיות המפקד של המ"כים הבאים, ושם הוא צמח ברמות מטורפות. פברואר 2026 היה תאריך השחרור שלו. מבחינת עומרי, ביוני 2026 יש מונדיאל במקסיקו והוא חייב להגיע אליו, אז זה המקום שבו הוא היה היום, אם שואלים אותי" . שוורץ מספר בכאב: "להיות פתאום בלי ילד זה הדבר הכי מסובך שיכולתי לדמיין".
מאיה, בת זוגתו מספרת: "הכרנו בספטמבר 2022, דרך חברים משותפים מסיירת צנחנים. אני ועומרי אהבנו לצאת לטייל, לשבת עם חברים שנינו נהנינו מהדברים הפשוטים. זהו יום הזיכרון השלישי בלעדיו. יש משהו מנחם בזה שכולם עוצרים ומתכנסים לרגע הזה ונזכרים יחד בעומרי. המשפט הקבוע של עומרי היה "המזל הולך עם הטובים", הוא תמיד דאג לחלק את הזמן שלו עם כולם, בין אם זה להיות עם חברים שלו שצריכים עזרה, ולדאוג להתקשר אליי בהמשך היום. ואת כל זה הוא עשה עם חיוך על הפנים. עומרי כמעט בחר ללמוד רפואה, שנינו תמיד פזלנו לכיוון הזה, כיום זה פוגש אותי בהחלטות שלי. אולי אם עומרי היה פה, אז היה לי קל לבחור ברפואה והיינו עושים את זה ביחד. לפעמים אני כועסת על עצמי כשאני הופכת אותו לחלק ענק ועצוב בחיים שלי, כי זה בדיוק ההפך ממנו, כשאני מדברת עליו אני משתדלת לעשות את זה שמח ולהשאיר אותו כמו שהוא".
