יממה אחרי פיגוע הדקירה בלונדון בו נפצעו קשה שלוימה רנד ומשה שיין, שוחחנו ב"מדברים ברדיו" עם אמי שמיר, בעלת מסעדת "בית קפה" בעיר. אמי, במקור מקיבוץ גינוסר מתגוררת בלונדון כ 9 שנים, והיא מדגישה שתחושת הבטחון לא נפגעה, אם כי כן מורגש שינוי מסוים ביחס כלפי יהודים: "משהתחילה המערכה האחרונה עם איראן יש פה הרגשה של עליית מדרגה בעוינות כלפי הקהילה. אני לא מדברת על ישראלים בהכרח אלא על יהודים באופן כללי. יש נוכחות של משטרה, של חברת האבטחה הפרטית שלנו גם. מרגישים יותר חשש ופחד ברחובות".
על אירוע הדקירה אתמול סיפרה: "הייתי במסעדה בשעות הצהריים. רבע שעה אחרי שהאירוע קרה, שני לקוחות סיפרו לי מה קרה. זה באותה מידה יכל להיות גם לידינו. אני עוברת שם כל יום בדרך לעבודה. זו לא שכונה גדולה מידי. לא שמענו משטרות או דברים כאלו עד שעה אחרי. זה התחיל להתגלגל בקבוצות וואטסאפ".
"השכונה פה זה כמו להסתובב בישראל. אין פה הרגשה שאתה לא יכול להסתובב בגלל שאתה יהודי. זה לב השכונה. על כל החנויות שלטים בעברית, רשום "כשר על החנויות. זו שכונה לגמרי יהודית. יש דיבור תמיד שמצד אחד ב"גטו" אנחנו מתרכזים להרגיש בטוח אחד ליד השני ומצד שני זה מסומן כמקום יהודי ומטרה להתקפות. הייתה פה שריפה של אמבולנסים לפני מספר שבועות שגם שם זה היה מקרה מזעזע" .
"גולדרס גרין זה גם המרכז המסחרי. כל הסופרים הכשרים והחנויות. בלונדון יש קהילה יהודית מאוד גדולה. מבחינת מרכז עסקי כמו אם יושבים בתל אביב אז זה רחוב דיזינגוף. לכן גם המסעדה שלי היא פה".
"באופן כללי התחושה פה היא בטוחה. תמיד כשאני מדברת עם חברים מהארץ זה נראה שאנחנו חיים פה בפחד כמו בפולין בשנות ה 30. אני ישראלית שחיה פה כבר 9 שנים, אני מסתובב עם מגן דוד, מדברת בעברית. פעמים ספורות אני יכולה להגיד שאני מרגישה לא בנוח. יש אירועים מידי פעם, אבל באופן אישי אני מרגישה בטוחה. העסק שלי הוא עסק ישראלי מובהק. אוכל ישראלי, צוות, מוזיקה. שבוע שעבר היה לנו מקרה שנכנס מישהו, יכול להיות שהיה מזרח אירופאי, מראש ראינו שהוא אדם לא בסדר. היה מסומם או שיכור. ניסה לעשות בעיות, אחד הלקוחות שישב פה לקח אותו ואמר לו לצאת מכאן. הוא חזר ועשה הצדעת מועל יד ותפסתי את זה במצלמות. הוא היה גם במאפיה לידינו ועשה בעיות, התקשרו לחברת אבטחה והם הגיעו מאוד מהר, לאחר מכן גם הגיעה משטרה, ועצרו אותו".
"היו כמה פעמים שהגיוע לקוחות למסעדה כדי להראות לנו תמיכה. ההרגשה הכללית היא שהאנגלחים השורשיים, יש ביניהם רדיקליים שנגד ישראל, אבל באופן כללי מאוד לא איכפת להם ממה שקורה בישראל ובמזרח התיכון. כשאתה יוצא מחוץ ללונדון שהיא עיר של מהגרים, אנשים לא יודעים מה זה פלסטין ולא איכפת להם מה קורה באיראן. המיעוט המוסלמי כאן חי על חשבון משלם המיסים".
"כשסטארמר נבחר הייתה ציפייה מקרב היהודים כאן כי אשתו יהודייה. בתוך הקהילה אתה חושב שיהודי ליהודי הוא אח, והופתעו פה מהגישה שלו שהיא "פרווה".
"אני תמיד אומרת שאם אי פעם אחזור לישראל זה יהיה אך ורק לגנוסר. יום אחד אחזור".