בין העסק לממ"ד: חיי היומיום של אם מקריית שמונה בצל ההסלמה בצפון

ההסלמה המתמשכת בצפון ממשיכה להשפיע על חייהם של תושבי קו העימות, שנאלצים לנהל שגרת חיים בלתי אפשרית בין אזעקות, נפילות וחרדה יומיומית. עינת דרדרי, תושבת קריית שמונה, אם לתאומים בני שמונה ובעלת עסק למתנות בעיצוב אישי, מספרת על המציאות המורכבת שבה היא חיה כבר תקופה ארוכה.
דרדרי מפעילה את העסק שלה מהבית באמצעות מכונות הדפסה גדולות, שחלקן ממוקמות בקומת הקרקע וחלקן בחצר הבית, בעוד שהממ"ד נמצא בקומה העליונה. לדבריה, כל יציאה לעבודה כרוכה בחשש מתמיד.
"כל פעם שאני יוצאת לחצר למכונה אני רואה את המיירט מעל הראש", היא מספרת. "המדפסת עושה רעש ואני לא שומעת את האזעקות, אז הילד קורא לי. כל רגע הילד קורא לי. אני עובדת בסטרס מטורף וחיה עם היד על הדופק".
לדבריה, גם מחוץ לבית קשה להשתחרר מתחושת האיום. "ביום שישי היה יום משוגע עם נפילות בקריית שמונה. אתמול יצאתי עם הילדים קצת להתאוורר, כי אני חייבת שינשמו קצת ויירגעו. נסענו לטבריה, אבל כל הדרך הרגשתי לחץ שלא תתפוס אותנו אזעקה".
לצד הקושי הכלכלי והביטחוני, היא מתמודדת גם עם הדאגה לילדיה. התאומים בני ה-8 לומדים בעיקר באמצעות זום, אך גם כאשר מתקיימים לימודים פרונטליים, היא אינה שולחת אותם לבית הספר. "אני לא שולחת את הילדים לבית ספר", היא אומרת.
ההשפעה הנפשית, לדבריה, ניכרת היטב בילדים. "אני בחרדות. כל רגע הילד שואל אותי מה זה הבום הזה. גם כשאנחנו נוסעים לאמא שלי בקריות, כל בום הכי קטן מלחיץ אותו".
דרדרי מביעה תחושת תסכול עמוקה מהיחס כלפי תושבי האזור. "אני מרגישה שהממשלה מתעלמת. אנחנו זועקים ואין קול ואין עונה – לא כבעלי עסקים ולא כהורים. זה לא רלוונטי במה בחרתי בבחירות. אני לא צריכה לפחד להגיד מה שאני מרגישה. אנחנו כבר שלוש שנים סובלים. מי שלא גר פה לא יכול לשפוט אותנו".
