14:00
"אלכס היה החבר הכי טוב שלי. המדינה הפנתה לי כתף קרה"
חייל צה"ל אלכס מילר מקצרין שרד פיגוע דריסה, התעקש לחזור לשירות קרבי, לחם בלבנון ובעזה וניסה לפתוח פרק חדש בחייו בארה"ב. בשבוע שעבר, בגיל 23 בלבד הוא שם קץ לחייו. אביו, דני, משוכנע שהקרב הקשה ביותר של בנו היה דווקא הרחק משדה הקרב, מול הפוסט טראומה. בראיון מרגש הוא מספר על אלכס ועל המאבק שהוא מוביל למען לוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה והפצעים הבלתי נראים של המלחמה.
האם היו סימנים מקדימים למצוקה הנפשית איתם התמודד אלכס: "אלכס לא רק היה בני, הוא גם היה החבר הכי טוב שלי. לא הרגשתי שום מצוקה. דיברנו כל יום כשהוא היה בארה"ב ולא הרגשתי מאומה. תמיד זה היה שיחות מצחיקות ונחמדות. מה ששבר אותו ב- 2025 נהרג חברו הטוב נועם שמש וזה מה שהתחיל את מחול השדים אצלו, אז חלה התדרדרות. ועדיין, לא הרגשתי כלום. הוא הצליח, התחיל לימודים. הוא לא גילה, הוא לא סיפר. הוא שיתף חברים מהיחידה שקשה לו. אבל גם להם היה קשה אז אף אחד לא הרגיש שמשהו לא בסדר. לא הרגשתי שמשהו לא בסדר קורה עם אלכס. ובסוף גילינו שהוא ירה לעצמו בראש".
על העשייה שלו להפוך את האסון הפרטי למאבק ציבורי: "הגיעה קצינת נפגעים. באמת יש תקווה, הם מאוד רוצים לעזור. הם בודקים בשלב הראשון מי היה בצוות שלו ובכל המשימות ומזמנים אותם, מתחילים לדבר איתם כדי לבדוק למי יש פוסט טראומה או מי מהם עם פוטנציאל לפוסט טראומה. הם גם מנסים להקל על המשפחות השכולות".
"הדבר הכי מבורך הוא שהם מנסים לאתר את אלה שיש להם פוסט טראומה ולא מודים. הם מסתירים את זה, זה מה שהיה עם הבן שלי. גם הבן שלי הסתיר. הוא לא רצה להדאיג אותי, זו הבעיה הכי גדולה, הם לא רוצים להדאיג את הקרובים אליהם. אני הולך לעשות כל מה שאני יכול ואפעל בכל הכח להציל חיי אדם. הם ילדים".
על חוסר הסיוע של המדינה לנפגעי פוסט טראומה: "אני מאוד מאוכזב מהמנהיגות המקומית והארצית. המנהיגות המקומית, במקום לתמוך הם הגדילו את הכאב והצער. הם השלו אותי בהבטחות שווא. במנהיגות הארצית – לא קיבלתי שום עזרה. הם לא עזרו בכלום. הייתי צריך להתמודד לבד עם הבאת הגופה. דיברתי עם משרד החוץ, אף אחד לא רצה לעזור. בשעות הכי קשות שלי, אני צריך למצוא דרך למצוא את הבן שלי? במשרד הביטחון הייתה כתף קרה. ברגע הכי קשה של הורה כשחרב עלי עולמי, אני צריך להתמודד עם הבאת גופה?. זה פשוט בושה מה שעשו לי".
"מדובר פה בסכומים גדולים של הבאת הגופה לארץ. מזל שהיה בחור בשם איתן קריב, יש לו חברה בשם 'מנוחה לעד'. איש מלאך. הוא עזר לי. פניתי אליו והוא אמר לי "אני אביא את הגופה, אח"כ נסתדר על הכסף". אנחנו צריכים עוד אנשים כמוהו במדינה".
