מסעדת רוטנברג נסגרת לאחר 20 שנה: "אני רוצה לייצר משהו חדש בלי געגוע וכאב"

אחרי שנים שבהן הפכה לאחת המסעדות המוערכות והמדוברות בישראל, מסעדת רוטנברג שבעמק המעיינות סוגרת את שעריה. המסעדה, שזכתה בשנת 2021 בתואר 'המסעדה המצטיינת של ישראל' בפרס המטבח הישראלי, נודעה בזכות ארוחות הטעימות הייחודיות שלה, השימוש בתוצרת עונתית מקומית והחיבור העמוק לאדמה ולאזור. כעת, רגע לפני שהפרק הזה מסתיים, אנחנו חוזרים לסיפור של המקום שהפך לחוויה קולינרית יוצאת דופן עבור אלפי סועדים.
הילה רונן סהר, מספרת על ההחלטה לסגור את המסעדה, על השנים המיוחדות שעברו עליה: "מצד אחד ההחלטה הזו התבשלה הרבה זמן מצד שני ממש לא. רוטנברג בכל השנים לא הייתה חזון גדול .זה היה אבולציה של סקרנות ושטויות של לעשות משהו אחר, ככל שהעמקנו בדברים מצאנו עוד דברים. קנינו את המסעדה ב 2012 ולאט לאט מהשלב הזה התחלנו את האבולציה של ללמוד ללקט לחקור את ההסיטרויה להבין מסורות של שימור. הכל תהליכים שהתפתחו לאורך זמן".

"גם במחלה של יזהר בשנה האחרונה לפני שהוא נפטר, הוא עוד עבד עד חצי שנה לפני שהוא נפטר. אנחנו בחרנו את חן שתבוא ותוביל את המטבח. הרעיון היה שתעשה את זה עם יזהר. אבל זה לא קרה. היא באה נכנסה למטבח והיא העמיקה את מה שיזהר התחיל. היא הוסיפה טכניקות. כשאוכלים ארוחה ברוטנברג כרגע זה הכי טוב שהגענו אליו עד היום".

"בנינו לעצמינו עולם משלנו. אפשר להסתכל על זה כך שאנחנו פורשים בשיא. אני נפעמת ממה שהצלחנו לעשות בשנה וחצי האחרונות. הממשק בין המטבח לגינה, תורים והכל. אבל בסופו של דבר יזהר לא פה. זו החלטה ריגשית. אני גאה בכל זה. אני רוצה לייצר משהו חדש ואחר. בלי געגוע בלתי נגמר, בלי כאב, בלי אובדן. אני גרה בקיבוץ שלנו, בבית שלנו עם הילדות שלנו. ישנו פה במסעדה על הרצפה בשעות לא שעות. הכל מזכיר אותו באיזשהו מקום. לאורך השנים אספנו סביבנו צוות מאוד נאמן. כשאנחנו צריכים, ובכל תקופות המחלה אנשים באו ונרתמו. הם האנשים שאני רוצה להגיד להם תודה. הם מאפשרים ואפשרו את כל זה. קשה לקום וללכת ממפעל חיים. אבל זה באיזשהו מקום משחרר".
יש תוכניות להמשך?
כן, אבל כשדברים יהיו ברורים אנחנו כמובן נספר אותם. הצוות שלנו שותפים לתחושה שרוטנברג זה אני ויזהר. אבל צריך לצאת מהצל הזה ולעשות משהו אחר. רוטנברג זה אגדה והגיע הזמן לייצר סיפור חדש".
"בכוונה נתתי לצמי עוד חצי שנה שאני רוצה להנות מהחצי השנה הזאת. אבל ממנה אנחנו נעשה חגיגה".