16:00
"יש תחושת החמצה איומה על מה עוד הילד שלנו היה יכול להשיג"
דרור בהט, בן 30 מקיבוץ בית אלפא, הגיע לפסטיבל הנובה ברעים כדי לעבוד. כחלק מעבודתו בהקמת תפאורות ובמות לאירועים, הוא היה שם עם שותפתו וחבריו, כשבבוקר 7 באוקטובר החלה מתקפת המחבלים. הם הסתתרו בחלל שמתחת לבמה, ודרור שמר משם על קשר עם משפחתו. בהודעה האחרונה ששלח ביקש מהוריו להזעיק את הכוחות ולספר להם היכן הם מסתתרים. זמן קצר לאחר מכן נותק הקשר, ויומיים של חיפושים הסתיימו בבשורה הקשה – דרור נרצח במסתור.
אימו אלה מספרת על הגעגוע לדרור שנוכח בכל רגע ותחושת ההחמצה על העתיד שלא יהיה והחיים שהיו אמורים להמשיך ולהיבנות.
אלה בהט, אימו של דרור: "אנחנו חיים את זה כל יום כל דקה, בכל פעולה יום יומית שאנחנו עושים. זה לא נהיה פשוט יותר. זה אפילו נהיה יותר גרוע. הזמן לא חובש את הפצעים".
"הכעס הוא עדיין קיים כי שום דבר לא התקדם, לא ועדת חקירה ממלכתית ולא התפטרויות ולא לקיחת אחראיות, אבל כן מנסים לנטרל את הכעס ולהתמקד בדברים אחרים".
"אני חווה געגוע עמוק. לפעמים אני שומעת הורים שאומרים שלא ראו את ילדיהם שבעה חודשים כי הם בטיול וכל הנימים והעורקים שלי כואבים. תדמיין לך ילד שמטייל בהודו, ילד שמטייל יודעים שהוא יחזור, יש איזה געגוע שאתה יודע שבסופו שמחה מאוד גדולה. אבל הגעגוע הזה הוא לא נגמר".
"יש תחושת החמצה איומה על מה עוד הילד שלנו המוכשר היה יכול להשיג. הוא כבר לא יתחתן, לא יתפתח מקצועית, כבר לא יהיו לו ילדים. הולך להיוולד לו אחיין, הוא יהיה דוד של תמונות וסיפורים. הוא לא יהיה הדוד המגניב שבא לאחיינים שלו ומרים אותם על הידיים. תחושת ההחמצה היא איומה".
