"חודשיים לפני נסענו לבקר אותה בש"ג, שאגנו ושמחנו, זה לראות ממש את הכאב שיבוא אחר כך ולהבין את העוצמה שלו"

---

נעמה בוני, בת 19 מעפולה, שירתה כמש"קית ת"ש בגדוד 77. בבוקר 7 באוקטובר, עם תחילת מתקפת המחבלים על בסיס זיקים, היא עמדה בשער ופעלה תחת אש כדי להכניס את מי שהיה בסביבתה למקום מוגן. נעמה דאגה שייכנסו ויינעלו בחמ"ל, ובכך סייעה להציל את חייהם של רבים, עד שנפלה בעצמה. היא הייתה בת 19 בלבד. לאחר מותה הועלתה מדרגת טוראי לרב"ט.

אמה של נעמה, יעל בוני, מספרת על בתה, על גבורתה ברגעי האימה ב-7 באוקטובר ועל המפגש בשער הש"ג, שתועד בווידאו והפך מאז לזיכרון כואב במיוחד.

יעל בוני, אימה של נעמה: "אני משתדלת ליצוק משמעות לתוך השבר, לנסות לראות מתוך השבר הבלתי נתפס איך אפשר לגייס איזושהי עוצמה של התמודדות ובחירה בחיים ככל שניתן. זו לא עבודה קלה. אני באמת מנסה ככל שאני יכולה למצוא את התקווה בתוך השכול. תשעה גיבורים נהרגו בפתח השער של מוצב יפתח. הם התריעו בפני שאר חברי המוצב להיכנס לחמ"ל. נעמה הצליחה להתקשר להרבה מאוד אנשים ולנהל את ההפצה הזו בעמדת הש"ג".

"בשישה באוקטובר חברתה של נעמה, אגם, שהייתה אמורה לצאת לשמירה, הייתה רחוקה מאזור המגורים וביקשה מנעמה שירדה משמירה באזור 12 בצהריים, את האפוד שלה ואומרת לה שבסוף שהמירה היא תביא לה את האפוד לחדר. ואז היא לובשת את האפוד שלה ואומרת לה "וואו איזה כבד האפוד שלך, למה זה כך?" ונעמה אמרה לה שההנחיה היא לשים חמש מחסניות מלאות בכדורים ואני פועלת על פי ההנחיה".

"האפוד הזה מגיע לחמ"ל משער הש"ג בתום הלחימה מגואל בדם וריק מתחמושת, מה שמלמד אותנו ההורים אחר כך על כך שהשתמשו גם בנשק שלה וגם בתחמושת שהייתה באפוד כדי לחסל את 35 המחבלים שהגיעו בשלוש פעימות. אני הייתי המומה מזה, אחר כך בשיחה שהתפתחה עם אגם ושאר חברותיה למוצב, גיליתי שאחרות היו עולות לשמירה או ללא תחמושת או עם תחמושת קטנה מאוד על מנת להקל על עצמן עם הכובד של האפוד. חודשיים לפני שהיא נפלה אני ואבא שלה נסענו לבקר אותה בשער הש"ג וזה היה מפגש מאוד מרגש. זה תועד ולצפות בזה היום ולראות את השאגות שלנו, שלי ושל אבא שלה, על השמחה שבפגישה, זה לראות ממש את הכאב שיבוא אחר כך ולהבין את העוצמה שלו".