06:00
זהירות, ההיסטוריה חוזרת- ולא לטובה
מאת: משה מנו
אנו רגע "לפני הבחירות" רואים וחשים ביתר שאת את הקרע המעמיק בעם, את השיסוי בין המפלגות והזרמים, בעזרת גורמים חיצוניים שמלבים את "אש השנאה", ואנחנו אומרים לעצמנו, שזה חלק מתופעת "טרום בחירות" שתחלוף ביום שאחרי.
אבל האם אנחנו לא משקרים לעצמנו? האם אנחנו לא טומנים את ראשנו בחול ומקווים לשינוי לטובה שיתכן מאוד שלא יבוא, ואולי אפילו נגיע למחלוקות גדולות יותר, עצימות ומזעזעות עד כדי סכנה ל"מלחמת אחים".
אם המחשבה הזאת נראית לכם לא ריאלית, תרשו לי להזכיר לכם, כמה עובדות היסטוריות שסכנה כזאת היתה קיימת ומוחשית ונמנעה ברגע האחרון.
היכנסו לאתר הפלמ"ח ותקראו את ההגדרה על תקופת ה״סזון״, 1944–1945: אנשי ההגנה והפלמ״ח פעלו נגד אנשי האצ״ל בשל מחלוקת חריפה על המאבק בבריטים. למרות המעצרים והעוינות, האצ״ל נמנע ממאבק מזוין נגדם. זו דוגמה לריסון בתוך היישוב היהודי.
לא מזמן, מצאו את שרידי האוניה "אלטלנה" מול חופי ת"א והפרשה משנת 1948 חזרה לכותרות. במקרה זה נשפך דם יהודי בעימות בין צה״ל לאצ״ל על נשק וסמכות המדינה החדשה. מנחם בגין קרא לאנשיו שלא להשיב במלחמה כוללת, והעימות לא התפתח למלחמת אזרחים. חשוב לדייק: האסון עצמו לא נמנע; ההסלמה הרחבה נמנעה.
והמקרה האחרון בהיסטוריה הקצרה של המדינת התרחש בשנת 2005 תחת הכותרת "ההתנקות"- פינוי יישובי גוש קטיף וצפון השומרון עורר מחלוקת וכאב עצומים. היו מחאות ועימותים, אך לא פרצה מלחמת אחים: המאבק התנהל בעיקר במישור הציבורי והפוליטי, והפינוי בוצע בידי כוחות המדינה.
ואם נלך להיסטוריה הרחוקה יותר שלנו נגלה שלושה מקרים שבהם המחלוקת הייתה הרת אסון עם מחיר כבד.
הראשון- פילוג ממלכת ישראל ויהודה: אחרי מות שלמה התפצלה הממלכה סביב שאלת השלטון והמיסים. שתי הממלכות נלחמו זו בזו במשך דורות. האחדות המדינית אבדה, אם כי אי אפשר לייחס את חורבנן המאוחר של הממלכות רק לפילוג.
השני- מלחמת החשמונאים, במאה הראשונה לפנה״ס: הורקנוס השני ואריסטובולוס השני נאבקו על המלוכה והכהונה הגדולה. שני הצדדים פנו לכוחות מבחוץ, ופומפיוס הרומי כבש את ירושלים בשנת 63 לפנה״ס. זו הייתה נקודת מפנה קשה שסיימה למעשה את עצמאותה המלאה של הממלכה החשמונאית. במלחמת האחים החשמונאים, המאבק על ההנהגה פתח את הדלת להתערבות של מעצמה זרה ולפגיעה בעצמאות היהודית.
השלישי- מלחמות הפלגים בירושלים בזמן המרד הגדול, 66–70 לספירה: גם כשהרומאים התקרבו, קבוצות יהודיות חמושות נאבקו זו בזו על השליטה בעיר. הלחימה הפנימית החלישה את ירושלים בזמן המצור; בסופו כבשו הרומאים את העיר והחריבו את בית המקדש השני. האחריות לחורבן הייתה של הכיבוש הרומי, אך הפילוג הפנימי החמיר את מצבה של העיר.
ואחרי "שיעור ההיסטוריה" הקצר, עלינו ללמוד את הלקח המשותף: גם כשהמחלוקת נראית עצימה וגורלית, ההחלטה שלא לערב גורמים מבחוץ ולא להפנות נשק איש כלפי אחיו, יכולה למנוע אסון גדול יותר.
יתרה מכך, בימינו כשרוב העם היהודי חזר למולדתו, הסכנה לשרידות במקרה של מלחמת אחים גדלה פי כמה, במיוחד שכולנו משוכנעים, אחרי טבח ה-7 באוקטובר, שמלחמה פנימית בינינו, גם בלי שפיכות דמים חס ושלום, תעודד את אויבנו לנסות שוב לחסלנו.
אחרי הצגת הדברים האלה, עלינו לנקוט מיד בצעדים מתאימים.
אני כאזרח א- פוליטי, החרד כמו רבים לעתידה של ישראל, קורא לנשיא המדינה לזמן עוד לפני "יום הבוחר" את כל ראשי המפלגות ולהחתימם על הצהרה משותפת, שכולם יקבלו עליהם את החלטת המצביעים בקלפי. יעשו הכל למימוש התוצאות שיתקבלו בדרך דמוקרטית, וימנעו בכל דרך אפשרית את המשך השיסוי, הקרע, המחלוקת והתקיפות ההדדיות בציבוריות הישראלית.
- משה מנו, בעלים ויו"ר קבוצת מנו ספנות, בעל אוניות, איש עסקים בתחומי מלונאות ודיור מוגן, מחלוצי הרדיו האזורי בישראל ושותף בכיר ברדיו קול רגע.