"אני אימא של אלון ואני עושה כל מה שאני יכולה לעשות וזה לא מספיק – כל האזרחים צריכים לעשות משהו"

550 ימים מאז ה-07.10 ו-59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס. דו"ח חדש של מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים שפורסם אתמול מעלה כי מצבם של החטופים בשבי מתדרדר וקיימת סכנה ממשית לחייהם.

ד"ר אמיר בלומנפלד, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים התייחס בתוכנית מדברים ברדיו למצבו של אלון אהל, תושב לבון, שנחטף ממסיבת הנובה ואמר כי יש סכנה שאהל יאבד את ראייתו: "אנחנו רואים את השבים אבל יש בעיה פסיכולוגית כי עדיין רואים את החטופים במדיה וברחובות כמו שהם נראו לפני חטיפתם. מאז השחרור האחרון עברו חודשיים ויותר וזה ממשיך ומתקדם והולך למקומות רעים ביותר והזמן קצוב. צריך לעשות הכל להסביר לאנשים באיזה מצב החטופים נמצאים. אנחנו מאוד מודאגים ממצבו הנפשי והבריאות, לגבי הפציעה בעין ברגע שיש פגיעה בעין אחת יש סכנה לעין השנייה כך שיכול להיות שהוא יאבד ראייה בשתי העיניים".

עידית אהל, אימו של אלון התייחסה גם היא לדו"ח: "אני מאוד מאוכזבת שהנושא לא עלה בוושינגטון, קיוויתי שהדברים יזוזו ויקרה משהו ואלון יוחזר. אני מקווה שיש דברים שקרו ולא נאמרו ועובדים עליהם. אלון פצוע בפציעה מסכנת חיים וצריך לעשות הכל לאפשר לו לקבל טיפול רפואי ועל זה צריך לפעול. אני אימא של אלון אני עושה כל מה שאני יכולה לעשות וזה לא מספיק כל האזרחים צריכים לעשות משהו כדי שכולם ישתחררו. זה שזה ממשיך זה צריך להעלות הרבה שאלות לנו כמדינה".

"אני מאמינה שבזכות מחאה אפשר להזיז דברים כי זה עניין של תועדה, יוצאים לא כדי שיראו אותי כי יש לזה התכווננות. זה שאנשים יוצאים אומר שהם בתודעה ולא מוותרים עליהם ואת זה אסור להפסיק בכל דרך. אסור לנו לאבד תקווה, זאת המהות של מה שאנחנו צריכים להחזיק פה בשבילם. להפסיק את המחאה זה לוותר על החטופים, זה הרי יכול היה לקרות לכל אחד ואחד שחי במדינה. מה זה אומר שאנשים נחטפים מהמדינה הזאת, אזרחים מהמיטות שלהם ומבלים ממסיבות? עד שכולם לא פה ואלון לא פה שהוא הבן של כולנו איזה חירות יש פה? יש בשבי אנשים שחיים ועוברים גיהינום ושואה ולא הגיוני שנחגוג פה בזמן שאיבר מגופינו לא נמצא פה וצריך לעשות הכל וחלק מזה אלה המחאות".