"אף אחד לא רוצה שהילד שלו יהיה גיבור, הוא רוצה את הילד שלו בחיים"

רב טוראי נעמה בוני נפלה בבוקר ה-07.10 לאחר שעשרות מחבלים חדרו למוצב יפתח הסמוך לבסיס זיקים. זמן קצר לפני שנהרגה הספיקה בוני, שהייתה באותה שעה בשמירה בש"ג לשלוח סרטון שבו תיעדה את הירי של המחבלים.

לאחר נפילתה גילתה המשפחה מחברות רבות שבהן כתבה בוני שירים, ציטוטים וחוויות אישיות, חלומה היה להפוך את התחביב למשהו מקצועי ולבצע שירי שכתבה.

בימים האחרונים תופס אחד מהשירים שכתבה תאוצה ברשימת ההשמעות "מה היינו בחיינו" שאותו מבצעת עדן גולן ועילי בוטנר במסגרת פרויקט של גלי צה"ל.  

בתוכנית "מדברים ברדיו" סיפרה יעל, אימה של נעמה לירין דורון: "ההתמודדות עם החיסרון של נעמה היא יום יומית. משפחת השכול כולה ואנחנו בפרט לא זקוקים ליום זיכרון כדי לציין, כי בכל רגע נעמה איתנו. הימים הם ימים לא פשוטים, ימים של זיכרון, מרגישים את הזמן נאסף ואת הרגע שמתקרב והשיא שלו יהיה בצפירה ליד הקבר. יום זיכרון שני זה כמו לידה שנייה, בראשונה אתה מבין מה קורה אבל לא יודע להרגיש בגוף בשנייה אתה יודע את עומק הכאב בבטן, כאב שמפלח את הלב".

על בוקר ה-07.10 סיפרה יעל: "היא הייתה קילומטר מעזה, היא הייתה בש"ג כשההתקפה החלה והיא הבינה שמתחיל צבע אדום שזה חריג כי המתקפה הייתה לא רגילה. היא כתבה לנו 'אתם לא מבינים מה קורה פה'. אנחנו עדיין לא קיבלנו את פרטי התחקיר וחלק מהדברים אנחנו ידעים מהסיפורים שהגיעו אלינו. כמו זה שלפני חודש וחצי התקשרה פרמדיקית של הגדוד שהייתה בבוקר ה-07.10 בבית והיא סיפרה לי באיחור ניכר שנעמה התקשרה אליי כשכולם מסביב נהרגו והיא בתגובה אמרה שאלה למה את מתקשרת אליי תתקשרי למרפאה בבסיס ונעמה אמרה לה שהיא נשארה לבד".

"יש תחושת גאווה לצד הכאב, כי השם של נעמה הולך לפניה, אנחנו מקבלים הרבה תגובות מאז. אתמול קיבלתי שיחות מעשרות יישובים שהקריאו טקסטים שלה ובמספר מקומות הוקמו אנדרטאות עם ציטוטים שלה. כשאומרים לי שהיא גיבורה וכמה היא הייתה גיבורה אף אחד לא רוצה שהילד שלו יהיה גיבור הוא רוצה את הילד שלו בחיים. זה מצער כי בחייה היא כתבה למגירה והיא חלמה שהיא תופיע בשירים מקוריים משלה וזה קורה עכשיו אחרי מותה".

על אהבתה של נעמה לכתוב סיפרה: "היא כתבה על המון דברים, על התוכניות שלה, מצאתי רשימה של ספרם שהיא רוצה לקרוא, מחברת עם ציטוטים שהיא אהבה. היא הייתה ילדה מאוד יצירתית עם עולם פנימי מאוד עשיר. עם הזמן גיליתי שמעבר לאספנות שלה היא כותבת באותן מחברות. כשהיא הייתה בחיים אני שמרתי מקום לפרטיות שלה ומה שהיא לא חלקה השארתי לה. היא תמיד סיפרה שהיא פורקת על הכתב והיא המליצה לי לכתוב ולאחר מותה התחלתי לכתוב".