בדרכו של אורי

"בדרכו של אורי" לזכרו של סמל ראשון אורי יצחק אילוז מצפת, שנפל במהלך פיגוע בגבול מצרים ב-03.06.23.

ארבעה חודשים לפני האסון שפרץ ב-6:29 בשבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שבה אנחנו נמצאים עד ימים אלה, הזרקורים נדלקו, הכתובת "מחדל" נכתבה בדם על האדמה הארורה בגבול ישראל מצרים בגזרת הר חריף, היא נכתבה על הקירות והחומות ועל המסמכים והתחקירים. אבל בישראל כמו בישראל המסקנות לא הוסקו.

זה קרה בתזמון מצמרר בלילה שבין שישי לשבת ב-6:30 בשלושה ביוני, אז נכנס מחבל, שוטר מצרי לשטח ישראל ופתח בירי קטלני לעברם של סמ"ר אורי יצחק אילוז וסמל ליה בן נון זכרם לברכה. רק שעות לאחר מכן זוהה המחבל שעוד הספיק לנהל חילופי אש עם כוחות צה"ל מהם נפל סמ"ר אוהד דהן.

כמה שעות אחרי האירוע הגיעו המבשרים לבית משפחת אילוז בצפת, הם דפקו על הדלת וסיפרו להורים ליאת ושי מאיר ולאחים עדן, גל, ונועם על שאירע. עשרה ימים אחר כך יגיעו שוב אנשי הצבא למשפחה הפעם יספרו לה על ממצאי התחקיר, על המחדלים והמסקנות. מסקנות שלא יושמו גם לא אחרי ארבעה חודשים בגבול הסמוך בין ישראל לעזה.

שי אילוז, אביו של אורי יצחק: "עברנו שנה קשה, לאבד בן שאתה שולח לצבא ובמקום שהוא ייצא לקורס קצינים אתה מקבל אותו בתוך ארון. היום הזה של יום הזיכרון קשה לי מאז שירותי הצבאי כשאיבדתי מפקדים וחיילים והוא קשה פי כמה וכמה שזה נופל אצלך בבית ובאבל שלך".

תחזיר אותנו ליום הלידה של אורי, איזה ילד הוא היה?

"אורי נולד אחרי 2 אחיות עדן וגל, אני בן הזקונים במשפחה שלי ואבא שלי שמח שנולד לו נכד והחלטנו לתת לאורי גם את השם של הסבא, יצחק. הוא היה ילד שהביא הרבה אור, שתמיד חייך, ילד שהביא הרבה שמחה הביתה. הוא תמיד היה פרפקציוניסט, תמיד דאג לכולם והיה יד ימיני בכל מה שעשיתי, בלי הרבה מילים הכל בעיניים. הוא היה איש מחשבים ואהב מוזיקה, אהב לעבוד ולא להיות נטל על ההורים, דאג להכל לעצמו. כשהוא התגייס הוא סיים חצי שנת שירות והתנדב לקהילה ושיבצו אותו בחיר גבולות והוא לא הסכים שאני אתערב ואעביר אותו לפיקוד צפון".

למה הרגשת צורך להעביר אותו?

"השירות שם היה רחוק מאוד, הוא לא היה מגיע לאירועים משפחתיים, היה קם מוקדם בבוקר כדי להגיע לבסיס בזמן, הוא כל הזמן היה בצבא. אבל אותו זה לא עניין הוא רק רצה להיות הכי טוב במקום שהוא היה והוא נשאר שם למרות שהיו לו ביקורות על הגדוד. כשאמרתי לו שאני רוצה להתערב הוא אמר לי "אבא נכון שיש לך ניסיון אבל אני בסוף המפקד ואני אשנה את זה בדרכים שלי"".

על מה הייתה הביקורת?

"שעות שמירה לא על פי ההנחיות, אוכל לעמדות, יחס לחיילים, התנהלות בגדוד שהיא לא כשירה, חוסר הערכה לחיילים. להגיע לעמדה ולשמור 12 שעות במצב של שגרה זה בלתי אפשרי ולהיתקע בלי אוכל ויחס ולפעמים שלא עונים לך בקשר זה לא פשוט ובכל זאת הוא אמר לי אבא אני אסיים קורס קצינים ואטפל בזה".

ובכל זאת, על פניו היה מדובר בגבול שקט זה לא הרגיע אותך?

"בכל שירותי הצבאי לא האמנתי בגבול שלום ובגבול שקט כי אין דבר כזה. אירוע אחד כזה משנה את המשוואה ומי שאומר שזה גבול שלום חוטף מכה של שלושה הרוגים. המחבל נכנס דרך שער פשפש שהיה פתוח שכבר ב-5.5, חודש לפני האירוע, אורי צילם את זה ודיווח למפקדים וזה לא טופל".

"אני שֵׁרַתִּי בצבא 32 שנה, לצערי אני אומר שפיקוד דרום לא מוכנים מספיק וה-7.10 מוכיח את זה ואני עדין בדברים שאני אומר. אין שם מספיק קשב, מי שלא נמצא בכוננות 24/7 בכל יום ובכל מקום על הגבול חוטף".

מה המצב היום ממה שאתה יודע?

"היינו בסדר חודש חודשיים ואז מתברר שחוזרים אחורה, אני מקבל טלפונים מחיילים שמשרתים שם ומספרים לי שוב על שעות שמירה ארוכות. המג"ד שכשל עם אורי עוכב בדרגה ולא הודח מתפקידו וככה ירד ממנו אור הזרקורים, והוא ממשיך לעשות מה שהוא רוצה בגדוד".

בביקור האחרון שהרמטכ"ל הגיע אליי הביתה ביקשתי שתקום ועדת בדיקה חיצונית ולא צבאית שתמונה על ידי אנשי צבא. בכל התחקירים וגם כשהגיעו אליי יום אחרי הלוויה והסבירו לי מה קרה הם הגיעו לא מוכנים לבית של איש קבע ש-32 שנה משרת בגבול. חשבו שאני עוד משפחה שיגיעו עם המסמכים ויטייחו והרמטכ"ל סירב לזה ומאז ראינו שרשרת של טיוחים. אני אמרתי לרמטכ"ל שאם לא תהיה ועדת בדיקה חיצונית והוא לא יטפל בשורש הבעיה בפיקוד המדובר הוא יקבל אותה בהרוג הבא בוועדת בדיקה בין לאומית. עבר פחות מחודש מאז שהרמטכ"ל היה אצלי בבית ב 18.9 וחטפנו את אותם ליקויים פי 500".

כשאתה מתסכל על הרמטכ"ל אצלך בבית אתה רואה שהוא מבין מה אתה אומר?

"כן, הרמטכ"ל איש ערכי, מכיל ומקשיב והוא רצה לטפל בדברים אבל כשזה לא פוגע לך "בכיס" אתה לא מבין את עומק הכאב. עד היום אין תחקיר הציגו לנו מסקנות בעל פה את הליקויים והעונשים החובבניים ואז הגיע ה-7.10 ובזמן מלחמה אתה לא מצפה לקבל תחקיר, מה גם שמה שהוצג לנו לא יושם ב -7.10".

מה אתם יודעים על האירוע שבו נפל אורי?

"המחבל חדר בסביבות 5 וחצי בבוקר והתצפיתניות ראו אותו במצלמות ולא הבינו מה הן רואות. הוא זחל 170 מטר בלי התייחסות וירה כדור אחד שפגע באורי והרג אותו במקום, ליה ישבה בתוך יריעה של חממות והוא ירה לעברה מספר כדורים וגם היא נהרגה. בשטח שמעו את הירי ואף אחד לא התייחס. האירוע היה ב-6:45 בבוקר ורק בשעה 9:00 כשהקצינה הגיעה להחלפת משמרת היא גילתה את הגופות ואז הוקפצו הכוחות. בשעה 10:15 הוכרז פטיש חם בוצאפ ומאז התחיל המרדף אחרי המחבל שחשבו בהתחלה שהוא חזר למצרים. חיל האוויר קפץ רק שעתיים אחרי האירוע בגלל שיום לפני הם קורקע אחד המטוסים בגלל תקלה ולא הייתה כוננות ודריכות. אוהד פרק מהג'יפ ללא קסדה במרדף אחרי המחבל וספג כדור ונהרג, המפקד שלו לא וידא שהוא יורד עם קסדה".

"אותם ליקויים שהיו ב-3.6 חזרו ב-7.10, חיל האוויר קופץ אבל לא יורה טיל אחד על המעבר, כוחות לא יוצאים בזמן, נוהל כוננות עם שחר לא מיושם וככה אנחנו נראים ב-7.10. אם המסקנות של ה-3.6 היו מיושמות ומפקדים היו חוטפים עונשים חמורים ומעבירים את תחקירים והממצאים לכל צה"ל אז כולם היו מתעוררים ולצערי זה לא קרה".

במקום הזה שאתה דורש תשובות ולא מקבל אתה גם מוצא את הזמן לכאב הפרטי?

"איבדתי בן, אני חי את זה 24/7 איבדתי בן לכל החיים, בן שגידלתי והיה יד ימני. הבית משתנה החיים משתנים, אתה 24 שעות חושב איך לחזק את הילדים שנשארו לך, לחזק את עצמך ולהיות עסוק כדי לא לשקוע עוד. זה שעה ככה שעה ככה, אתה יכול לישון בוכה ולקום ולהחזיק את עצמך ולפעמים באמצע היום אתה רוצה להתפרק אבל לא עושה את זה ליד בני הבית כדי לא לשדר חולשה".

ספר על השיחה האחרונה בניכם

"היא מהדהדת לי בראש עד עכשיו איפה ישבתי, באיזה שעה היא הייתה ועל מה דיברנו מילה במילה. זה היה ביום שישי 18:15 כמה שעות לפני האירוע, אורי הספיק להית באזכרה של אבא שלי ביום ראשון אבל לאירוע שהתקיים ברביעי הוא לא יצא. דיברנו על היציאה שלו עוד שבועיים לקורס קצינים וחיזקתי אותו. אמרתי לו שיהיה חזק ולא יתפשר עם עצמו ושישמור על עצמו, ואז הוא אמרי "בויה אל תדאג אני אחזור ואשנה את כל מה שצריך בגדוד הזה ונפרדנו בשבת שלום וקבענו לדבר במוצאי שבת".

האירוע קורה בשבת לפנות בוקר אתם משפחה שומרת שבת, איך אתם מתבשרים על האירוע?

"בשבת בבוקר הייתי בבית הכנסת באירוע שבת חתן, בשעה 9:00 ירד גשם זלעפות והתפילה הסתיימה ואנחנו לא יודעים כלום. אישתי הייתה בבית שטפה כלים וראתה פתאום שלושה קציני צה"ל יורדים במדרגות וממשיכים לכיוון השכן והיא לא הבינה מה קרה. היא יצאה החוצה לזרוק זבל ובדרך חזרה הם פנו אליה ושאלו אם היא ליאת, היא שאלה מה קרה והם ביקשו להיכנס הביתה, היא שוב שאלה מה קרה והם בישרו לה שאורי נפל".

"שלחו את השכן אליי לבית הכנסת ושאלתי אותו מה הוא קרה, הוא אמר שקרה משהו לליאת ושאני אחזור הביתה הסתכלתי עליו ושאלתי – מה קרה לאורי? חי או מת? הוא אמר שהוא לא יכול לענות ואז הבנתי. הגעתי הביתה בשעה 12:15 ראיתי את קציני צה"ל הם לא היו צריכים להגיד הרבה".

למה שאלת את השכן על אורי, מה הרגשת?

"תשאל את האלוהים אני לא יודע למה הוא שם לי את המשפט הזה בפה. השכן הוא לא אחד שמתפלל, הפנים שלו וההרגשה שלי. החיבור ביני לבין אורי היה משמעותי וחזק הוא נפל בשבוע של האזכרה של הסבא שהוא קרוי על שמו".

אתה אדם מאמין ויש לך הרבה שאלות, אתה מרשה לעצמך לשאול אותן?

"רק את עצמי אני שואל למה ואיך. יש ימים שלא בא לך לקום אבל אני קם כל בוקר להתפלל ב-5:30, אם אני לא פותח את הבוקר בתפילה אני הולך עם מועקה כל היום".

על החלומות של אורי סיפר שי: "להגשים מה שהוא לא הספיק אני לא אספיק לעולם, אני מתעסק הרבה בהנצחה שלו כדי שיצאו מי זה אורי יצחק".

אתה גם מדבר איתו?

"אחד מעובדי הניקין בבית העלמין סיפר לי שיש טווס שיושב ליד הקבר של אורי, ובאמת אנחנו מגיעים מידי פעם ויש נוצה, ופגשנו גם את הטווס. שאלתי את הרב מזה אומר והוא שאל אם יש טווס בחדר של אורי? ובאמת על השידה שלו היה דיוקן ברזל של טווס. באזכרה של 11 חודש קראתי קדיש והטווס צרח. אז אני מדבר עם אורי בדרך שלו, אני אומר לו שאני מקווה שטוב לו ושישמור עלינו. עדיין לא חלמתי אותו אבל אני מרגיש אותו, אני חולם לחלום עליו אבל עד שני לא אשחרר אני יודע שזה לא יקרה ואני לא מצליח עדיין לשחרר. יש חגים ויש משפחה אבל לא באמת ממשיכים, זה לא אותו דבר שום דבר לא אותו דבר אילוז של ה 2.6 הוא לא אותו של ה 3.6 זה לא אותו בן אדם". 

חששת מיום הזיכרון הזה?

"מאוד. עד שנה שעברה הייתי הולך לנחם ומדבר עם הורים של חיילים שלי ומבקר נופלים והיום אתה לא הולך ולא מדבר היום באים אליך. זה יום לא קל, מה-3.6 אור הזרקורים שנפל על פיקוד דרום איבדנו מעל 600 חיילים ועוד 1500 נרצחים".

יש חשש שהסיפור של מי שנפל לפני ה-7.10 יידחק לאחור בגלל גודל האירוע?

"לי אין את החשש הזה כי האירוע של ה-7.10 הוא המפצץ הגדול של מה שקרה ב-3.6. בדיוק אותם ליקויים ויתחקרו את האירוע ואני אלחם עד הסוף שוועדת החקירה שתחקור לא תתחיל מה-7.10 היא תלך אחורה ל-3.6 לאיפה שהתרענו אנחנו ואולי גם לפני כן – כי שם היו אנשים צריכים להתעורר ומי שלא התעורר שייתן את הדין ומי שניסה לטייח 3 משפחות לא יכול לטייח היום 1500 משפחות. מי שחושב שאני אמסמס את ה-3.6 בגלל ה-7.10 טועה. ה-7.10 זה המשך הסרט של ה-3.6 שכתובת הייתה על הקיר".

"אף אחד לא יכול למסמס 1500 משפחות אף איש צבא ואף פוליטיקאי או ראש ממשלה ונשיא, התפיסה והשיטה צריכות להשתנות, זה לא יחזיר את אורי ולא את ליה או אוהד ולא את מי שנפלו במלחמה אבל אולי זה יציל אחרים. אורי אמר לי אני אטפל בהכל בדרך שלי והוא אולי מטפל בזה בדרך שלו".

מה תגיד על קברו השנה?

"אני מקווה שעד אז אני אחלום אותו והוא יגיד לי מה הוא רוצה. אני אגיד לו שאני אוהב אותו ואעשה הכל שצדק יצא לאור ושהוא לא נפל סתם חלל שאני אעשה הכל שכמה שפחות אנשים ייפגעו. יש תקלות אבל צריך לקחת אחריות. אני אגיד לו שלוש מילים – אני אוהב אותך".