בדרכו של שריה: "שריה היה ילד של שמחה ואחרי נפילתו החלטנו להנציח אותו בשלושה פרויקטים שמספרים את סיפורו"

ב-13 בנובמבר 2024 במהלך פעילות של גולני בדרום לבנון פרצו מחבלים מפיר ופתחו בירי לעבר הכוח. בין הצדדים התפתחו חילופי אש במהלכם איבד הצוות 6 חיילי גדוד 51. בין הנופלים היה גם סמל ראשון שריה אלבוים, ממחולה שבבקעת הירדן. הוא היה רק בן 21 בנופלו.

שריה היה ילד שובב, שמח וסקרן שאהב לקרוא ספרים, לצייר, לשיר אבל גם לעשות שטויות וכיף. אדם ערכי מאוד עם ראיית עומק על משמעות החיים. הוא למד בישיבה חקלאית "רגבים בעמק", בה בחר מתוך חיבור גדול לאדמת העמק והכרה בחשיבות עבודת האדמה. בכתה י"ב החליט שריה, מתוך שליחות, להפסיק את לימודיו ב"רגבים בעמק" ולהתנדב בחוות "נווה אורי" שבגוש עציון. וכך כתב על מלאכת הבחירה: "בחיים תמיד צריך לבחור בין שניים או יותר דברים. חשוב להיות שלם עם הבחירה שלך, אחרת כאילו לא בחרת".

שריה התגייס לגולני, לגדוד 51. לאחר הכשרה ותקופה קצרה בגדוד הוא המשיך לפיקוד, ויצא לקורס מ"כים. בתחילת המלחמה היה שריה בעיצומו של הקורס, במסגרתו נלחם בעזה מהכניסה הקרקעית במשך חודשיים ועד סיום הקורס. לקראת קבלת התפקיד כמ"כ, ביקש שריה לעלות לגדוד ולהצטרף לחבריו בהגנת היישובים ברכס רמים.

וכך כתב: "המשימה: הגנה על יישובי הצפון. המטרה האישית שלי, שאני אנסה להעביר לחיילים שלי, זו ההבנה, שגם המשימות הקטנות, שלא נראות מטורפות וגרנדיוזיות, הן תורמות באופן כזה או אחר להשלמת המשימה הלאומית. אין מצב שתושבי הצפון לא חוזרים לבתיהם".

שריה היה מ"כ במחלקת הרתק של פלוגה ב'. הוא וחבריו הגנו במשך תקופה ארוכה על יישובי רכס רמים, וכשהחלה הכניסה הקרקעית ללבנון, הובילו אותה עם חטיבת גולני.

שריה היה איש של אמת, מלא שמחת חיים ואור. אהב מאוד את החברים והמשפחה ולכל מקום שהגיע התחבר לכולם בזכות החיוך הרחב והלב הגדול. אהב את ארץ ישראל ונלחם עליה בעוז.  בזמן הלחימה בעזה, כתב שריה לעצמו: "זה השלב בחיים שאתה כולך נתינה במובן השלם והכי עמוק של המילה. יש לי דבר אחד שיש לי ודאות גמורה עליו, הגאולה לא תפסיק מלבוא והניצחון הוא שלנו".

בחלק מתהליך ההנצחה מקימה המשפחה מספר פרויקטים. יעל אלבוים, אימו של שריה, סיפרה היום לירין דורון: "אני מלאת געגועים, מגלה עולמות על שריה גם דרך אנשים וגם דרך מחברות, לשריה יש הרבה מחברות ופנקסים שהוא כתב, והוא כתב לא מעט. ידענו שהוא כותב לא ידענו מה כי הוא לא שיתף ולא חיטטנו וידענו שיש לו עולם עשיר. הוא כותב על הרבה דברים מרגשים ועמוקים. הוא היה מכוון מטרה ונעול בלחימה ובקרב אבל הוא היה במקביל מאוד מחובר לעצמו".

"שריה היה בבית בבוקר ה-07.10, אחיו הגדול יצא לבית הכנסת וקיבל הודעות על גיוס מילואים וחזר הביתה להעיר אותו, ולאט לאט כל היישוב התחיל להתגייס. זורמת הרבה אינפורמציה מאנשים שהתחברו למדיה, הוא היה מאוד מוטרד ורצה להגיע כמה שיותר מהר לצוות שלו. הוא נסע בהבנה שהם נכנסים למלחמה וראיתי בעיניים שלו את הדאגה והתסכול שהוא לא שם כדי לעזור להם בשעות הראשונות".

"הוא הגיע במהלך המלחמה לגדודים, הוא נכנס למלחמה שהמ"מ סרן אורי שני, נפל ב-07.10 יחד עם עם חיילים והוא נכנס למחלקה חבולה, היה לו חשוב שהמחלקה תמשיך וניסה להחזיק את החיילים שהאובדן במחלקה גרם להם לשקול אם לצאת משירות קרבי".

"הוא נכנס שלוש פעמים ללבנון ולעזה ולפני הכניסה האחרונה הוא ביקר המון חברים להיפגש איתם בירושלים. הוא חזר במוצאי שבת וביום שלישי הוא התקשר להגיד שהוא מתנתק ולא יודע לכמה זמן ואיחלתי לו שישמור על עצמו. הם נכנסו לכפר בלבנון הגיעו לפיר שיצאו ממנו מחבלים התפתח קרב גדול הם נכנסו 10 ו-6 מהם נפלו, אחד מהם היה שריה. באותו יום אחרי הצהריים קיבלנו את הבשורה והחיים משתנים. שריה היה ילד שמחה ואחרי נפילתו אמרנו שזה מה שאנחנו הולכים לעשות וככה ננציח אותו בשלושה פרויקטים שמספרים את הסיפור של שריה".

כל חלק בפרויקט הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של שריה.

אהבת עם ישראל – בר קפה חברתי במושב מחולה: בשיתוף עם חבריו של שריה וקהילת המושב, נקים בר-קפה חברתי במושב מחולה, שישמש מקום מפגש לאנשי המקום ולתושבי יישובי הסביבה. מתוך חיבור לאופיו של שריה, יהיה זה מקום של חיבורים, של מפגשים מלב אל לב, מקום בו חברים יוכלו לדבר, לשיר ולשמוח. בנוסף, המקום ישמש למפגשים בין קהילות מגוונות ופאנלים חברתיים. חזון הבר קפה, לאפשר מפגש כן ואמיתי, בדיוק כפי ששריה נהג לעשות בכל מקום אליו הגיע, בשמחה, בחיוך גדול ובאהבה. כפי שכתב: "אם כולנו נבוא מעמדה אוהבת, הכול יהיה יותר טוב".

אהבת ארץ ישראל – הקמת "אוהל שריה" בחוות "נווה אורי": שריה התנדב בחווה כשנה והשתוקק לחזור לשם בכל הזדמנות שהייתה לו. החווה ממוקמת בסמוך להר-גילה ומנוהלת על ידי משפחת טל המדהימה, ונערים כשריה שבאים לגור ולהתנדב שם. האוהל ישמש לאירוח מבקרי החווה, לנערים המתנדבים במקום וכמו כן ישמש כפינה חמה לחיילים הרבים המשרתים באזור.

אהבת תורת ישראל – כתיבת ספר תורה: אין תושב במחולה שלא זוכר את שריה רוקד בשמחת תורה בשמחה, ובאנרגיות טובות. שריה אהב ללמוד תורה ולהעמיק. הכל בדרכו המיוחדת. הוא מצא את הדרך הייחודית לו להתחבר לתורה דרך לימוד עם חברים, לימוד בחברותא עם רב הישוב, קריאת ספרים וכתיבת התובנות בפנקסים ובמחברות. כל זה מתוך חיבור מיוחד, עמוק ומבורך שרק אדם מיוחד כמו שריה יכול לו. "צריך להבין, שכל דבר שאני עושה ופועל בעולם, הוא לימוד תורה בצד המעשי שבחיים".