בחייו הציל חיים: "הנסיך שלנו הלך, היה לו עוד כל כך הרבה להשיג"

מספר ימים לפני פרוץ המלחמה קיבל סמל דניאל חמו ז"ל טלפון מעמותת "עזר מציון" בו נאמר לו כי נמצא מתאים לתרומת מח עצם לאישה בשנות ה-60 לחייה שזקוקה בדחיפות להשתלה שתציל את חייה. דניאל, שהצטרף למאגר מח העצם בעת הגיוס לצה"ל לפני כשנה, נמצא כתורם יחיד המתאים להצלתה בהתאמה של 100 אחוז.

דניאל נרתם למשימת הצלת החיים והחל עקב הדחיפות בהליך מזורז של בדיקות לקראת ההשתלה. ב-07.10 היה אמור להתחיל בהליך ההכנה לתרומה. עם פרוץ המלחמה בבוקר שמחת תורה דניאל לחם בשדה הקרב בשדרות, בבארי ובמתחם המסיבה ברעים. דניאל המשיך בלחימה, וההשתלה שהייתה אמורה להתקיים מספר ימים לאחר מכן נדחתה. עקב הדחיפות והחשש לחייה של החולה נעשה בעמותה מאמץ כנגד השעון לפעול לשחרורו של החייל לביצוע התרומה. בעמותה הצליחו ליצור קשר עם מפקדיו בשטח, שהבינו את החשיבות העצומה בהצלת חיים ושחררו את דניאל לשם התרומה. בסופו של דבר ב-26/10 דניאל הגיע לבית אורנית של "עזר מציון" ותרם מח עצם עבור אישה שלא הכיר. דניאל נפל בקרב, אך חייו ימשיכו להתקיים אצל האשה שהציל.

דניאל אמר: "יש לי זכות, גם כלוחם אתה שואל כמה אני יכול להציל חיים בתור פרט, ופה יש את השילוב של גם של הלוחם וגם הצלת חיים שזה משהו ממש ממשי. תחושות ממש טובות. משהו מטורף".

מנהלת מאגר מח העצם הלאומי ד"ר ברכה זיסר: "גם כשדניאל נלחם בשדה הקרב- הוא לא וויתר על הזכות להציל חיים שהגיעה לפתחו. בתוך עומס הלחימה, כשפנינו למפקדים שלו- הם הבינו מיד את המשמעות הגדולה של מעשה התרומה- והתהליך יצא לדרך. נציגי העמותה הגיעו לשטח אל דניאל כדי להסביר לו על ההליך וללוות אותו בפן הרפואי. מאוחר יותר הוא הגיע אלינו למרכז האיסוף בפתח תקווה, פגשנו בחור חייכן, מלא בטוב, ששמח להיטיב עם הזולת. דניאל הי"ד נפל בקרב, אך חייו ימשיכו להתקיים אצל האישה שהציל".

מורתו של דניאל, נועה גור אריה ספדה לו: "דניאל היה ילד ערכי, קיבלתי אותו ערכי צנוע, נסיך וטוב לב ואני סייעתי איפה שיכלתי. הוא הגיע ל"ברנקו וייס" טבריה בכיתה י', ישר ראינו תלמיד נבון וחכם, עם חיוך שובב ילד טוב עם נשמה טהורה. היה לו חלום להתגייס לצבא ולתרום למדינה, הוא רצה להיות הכי טוב. אני הייתי המורה שלו לאומנות ואצלי הוא צייר ציור של שדה קרב וחיילים. מאותו רגע התחלתי לדאוג לו, כולנו תמכנו בו, היה לו סיפור אישי מיוחד, הוא אדם מיוחד".

"הוא התגבר על הרבה מכשולים ובשישי האחרון כתבתי לו שבת שלום והוא ישר ענה לי ומאותו רגע התחלתי לדאוג כי דניאל לא תמיד ענה, הרגשתי שמשהו עומד לקרות. יום שישי הייתי בחרדה גמורה ובראשון בבוקר הגעתי לבית הספר וגייסתי את כל המורים שנקליט ברכה לחיילים אבל זה היה לגמרי לדניאל, רציתי שהוא יראה את הפרצופים של כולם. הוא סיפר לי שהם הולכים להיכנס לעזה והיה לי חשוב שהוא יראה את זה לפני שהוא נכנס. רצינו להפיץ את הברכה ביום העצמאות אבל מיהרתי לשלוח לו. הוא כמובן ענה תודה רבה והספיק לראות את הברכה ושהוא מעריך ואוהב. אנחנו מנסים עכשיו לתמוך אחד בשני, בוגרים תלמידים וצוות המורים, זאת הייתה זכות להעניק וללמד אותו. הוא רצה להיות הכי קרבי, הוא חלם את זה והתאמן לשמור על כושר. ביום שישי כתבתי לו דניאל בלי שטויות תשתדל. עצוב לי שהנסיך שלנו ככה הלך, יכול להספיק הרבה יותר. היו חלומות, דיברנו עליהם ומה הוא יוכל להשיג ולטייל, ניסיתי לעודד אותו לחלום ולחשוב קדימה ולהתקדם בחיים ועצוב לי".

דניאל, הספיק גם לעבוד אתל אילן חדד, בפלאפל טברייני מוכר "ניפגש אצל אילן": "פעם ראשונה שדיברנו הוא הסביר לי את הצורך שלו לעבוד כי הוא יוצא בשאלה והגיע לטבריה ועדיין לא מצא את עצמו בעיר. קיבלתי אותו לעבודה ומהתחלה קלטתי שהוא מאותם אנשים שהם זן מיוחד, הוא למד בבית ספר, היו לו ערכים, הוא סיים ללמוד והגיעה לעבודה. סיפרו לי שהמורה שלו מכנרת נתנה לו חדר לגור ושם הוא ישן. זאת אבידה גדולה אני מהבוקר עם דמעות בעיניים. היה לו חוש ללמוד, הוא רצה לדעת הכל, בזמן הקצר שהוא היה אצלי הוא אמר שהוא רוצה להתנדב ולעשות משהו משמעותי למדינה, שהוא הולך להתגייס לצבא ולהיות ולעשות משהו משמעותי. ראיתי שהוא זן משובח. ברגע שהוא עזב לא היה בנינו קשר וכשראיתי את התמונה הבוקר הייתי בהלם טוטאלי".