בית משפט השלום בנצרת קיבל ערעור שהגיש מפגין וביקר בחריפות את התנהלות המשטרה

ירין דורון ורותם אטיאס | 06.05.25

בית משפט השלום בנוף הגליל קיבל ערעור שהגיש מפגין, צבי שורצמן, נגד החלטת משטרת מגדל העמק. מפרטי האירוע עולה כי על המערער הוטלו הגבלות של הרחקתו מבית הספר גבעת אלה, איסור יצירת קשר עם השר עמיחי שיקלי וילדיו – כל זאת לאחר שבסוף חודש אפריל הוא זומן לחקירה בחשד לביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות והפרת הסדר הציבורי. לאחר החקירה, הורה הקצין הממונה על שחרורו בתנאים מגבילים, שכללו הרחקה מבית הספר לתקופה של 30 ימים, איסור יצירת קשר או פגישה עם השר שיקלי וילדיו, גם כן לתקופה של 30 ימים, וכן התחייבות עצמית להבטחת קיום תנאי הערובה בסך 2,000 שקלים.

כל זאת לטענתו של שורצמן בשל שנשא על עגלה שהייתה רתומה לרכבו הפרטי שלט מחאה, שבו יוחסה לשר שיקלי אחריות להפקרת החטופים. העורר הבהיר כי החנה את רכבו בחניה ציבורית, במרכז היישוב בו הוא מתגורר, וכי בכך מימש את זכותו האזרחית. נציין כי באירוע נוסף הודבקה מדבקה נגד ילדיו של השר שיקלי.

שורצמן טען בדיון כי אינו מכיר את ילדיו של השר שיקלי, מעולם לא פגש בהם, וכל שעשה היה לעמוד עם רכבו והשלט בצדי כביש ראשי ביישוב גבעת אלה, שבו הוא מתגורר, לשם הבעת מחאה על התנהלות הממשלה בכלל והשר שיקלי בפרט בנושא החטופים.

עוד טען כי מהראיונות שמסר השר שיקלי לתקשורת, למד שהשר שיקלי הגיש תלונה שנסגרה בלא שנדרש לזמן את העורר לחקירה וכי רק בעקבות לחץ פוליטי שהפעיל השר על ראשת המועצה, חודשה החקירה ונמסר לעורר זימון לחקירה.

עו"ד תומר בן חמו, ממערך עוטף העצורים טען בדיון כי התנאים שהטיל עליו הקצין הממונה חורגים מהסמכות הנתונה לו וכי התנאים המגבילים פוגעים פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, וכי אין קשר רציונלי בין העילה למעצר הלכאורי לבין התנאים שהוטלו.

בדיון שהתקיים בפני השופט הבכיר דורון פורת טען בא כוח המשטרה כי קיימת תשתית ראייתית לעבירה בגינה נחקר העורר. לדבריו, אין מניעה מלקיים מחאה או הפגנה נגד דמויות ציבוריות, אך כאשר מדובר בילדים קטנים – אשר אינם דמויות ציבוריות – קיים גבול שאין לחצותו. נטען כי העורר הפגין מול בית הספר שבו לומדים ילדיו של השר, באופן שגרם להפחדתם.

שופט פורת קבע כבר בתחילת דבריו כי דין הערר להתקבל: "בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתו של הקצין הממונה, בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי, לרבות בחינת סבירות ההחלטה ומדתיותה בנסיבות הקונקרטיות. "קצין ממונה רשאי, בהסכמת החשוד, להתנות את השחרור בערובה, בין היתר, בתנאי של "איסור כניסה לאזור, ליישוב או למקום בארץ, שייקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים". בענייננו, הקצין הממונה הורה על הרחקה לתקופה של 30 ימים – תקופה הכפולה מהמותר בדין – ועל כן מדובר בחריגה מסמכות. אך מטעם זה, המגבלה שהוטלה בטלה. נקודת המוצא לבחינת סבירות ההחלטה היא ההכרה במעמד הרם של חופש הביטוי והזכות להפגין. יש להכיר גם במעמד הרם של חופש התנועה, אשר עליו הוטלה המגבלה נשוא הערר".

שורצמן: "הגעתי בצהריים עם עגלה עליה 2 שלטים ו-2 דגלים. חניתי בתחנת אוטובוס מחוץ ליישוב ובמהלך האירוע ניגש אליי שוטר שאל כל מיני שאלות ולהערכתי זה שוטר שהוזמן. לאחר מכן הוא המשיך בנסיעה. למחרת וביומיים שלאחר מכן לא יכולתי להגיע למחות אבל דיווחו לי שעמדו שם שוטרי מג"ב. אחרי כמה ימים ממש בערב יום הזיכרון קיבלתי טלפון בהול מהמשטרה להגיע לחקירה ולא רצו להגיד לי מה קרה. אמרו לי שאני חשוד שהטרדתי את הילדים של השר שיקלי, קיללתי אותם ורדפתי אחריהם. כפרתי באשמה במהלך החקירה ושחררו אותי בערבות של 2000 שקלים ותנאים מגבילים".

"אחרי יומיים הפנו אותי לראיון שנתן השר שיקלי ובמהלך הראיון הוא דיבר על זה שחיכיתי לילדים בתחנת ההסעה, דבר שהיה שקר, והוא סיפר שהם הגישו תלונה והיא נסגרה להערכתי כי לא היו ראיות ולא בוצעה עבירה".

עו"ד בן חמו: "התלונה הראשונית נסגרה כי לא הייתה עבירה. לפי הראיון של השר שיקלי החקירה התחדשה אחרי לחץ של ראשת המועצה גרם לכך שהזמינו את צבי לחקירה (תגובת עמק יזרעאל: "שרבוב שמה של ראשת המועצה כמי שהתערבה בחידוש החקירה – קשקוש מוחלט. לא היה ולא ונברא").

"השופט אומר במהלך הדיון שאין בדל של עבירה, זה מגוחך, זה לחץ פוליטי על המשטרה שגורם להם לאיים על אדם מבוגר שכל מה שהוא עושה זה להפגין עם שלט. זה איומים מהסוג של משטרים אפלים ולא אמור לקרות במדינה דמוקרטית.

שורצמן: "זה גורם לי להבין שגורמים פוליטיים בעלי כוח משתמשים בכוח שלהם כדי למנוע מחאה וביקורת. השר אמר הם בדקו את התלונה ויש לי השערה איך הם בדקו. יש מצלמות אבטחה ביישוב הם ניגשו ובדקו וראו שהחליטו לסגור את התלונה. מה שחמור שכתוצאה מלחץ פוליטי המשטרה פתחה בחקירה וזימנה אותי לחקירה באזהרה והחתימה אוצי על כתב ערבות.  אנחנו על סף דיקטטורה, אלמלא בית המשפט יכלו להכניס אותי לכלא.

ממשטרת ישראל נמסר: "ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית, הרי שהיא נלמדת ובמידת הצורך מופקים הלקחים הנדרשים בהתאם".

עוד כתב השופט בהכרעתו: "לאחר עיון בחומר, לא מצאתי כי החלטת הקצין הממונה עומדת באמות המידה הללו. לא עלה כי העורר פנה לילדיו של השר, הטרידם או הפריע להם. כל פעולתו התמצתה בעמידה במקום ציבורי תוך הצגת שלט מחאה – ביטוי מובהק לחופש הביטוי וההפגנה. בחינה של תיק החקירה מעלה כי אין בדל חשד שהעורר נכנס לתחום בית הספר. מכאן שלא היה כלל בסיס לאסור עליו את הכניסה לבית הספר. מחומר הראיות עולה כי העורר החנה טרקטורון שאליו רתומה עגלה ועליה דגלים וכרזה. העורר החנה את הטרקטורון וישב בכיסא הנהג בתחנת ההסעה ביציאה מהיישוב גבעת אלה ולא בפתח בית הספר".

"חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה אינה מתמצה בבחירות אחת לכמה שנים. הקשר בין ציבור האזרחית לבין השלטון כולל בתוכו גם את האפשרות של הבעת התנגדות למעשה שלטוני על דרך של מחאה. יתרה מכך, הבעת עמדה בכל דרך שהיא, באין באמצעות כתיבה באמצעי תקשורת ובין בדרך של הנפת כרזה היא דרך לגיטימית ואף יותר מכך יש בה משום הפגנה של אחריות מצד האזרח המבקש להשפיע על מקבלי ההחלטות. ההפגנה, כמו גם המחאה השקטה, היא מנגנון ונטילציה שדרכו ניתן לרכז תחושות וחוסר שביעות רצון של אזרחים ביחס לשלטון. הצרת מרחב המחאה או ההפגנה מעבר לנדרש משמעותה פגיעה במהותה של הדמוקרטיה. יש במרחב המחאה מוגבל ומצומצם באשר להפגנה או למחאה מול ביתו של איש ציבור. מדובר בהתנגשות בין הזכות לפרטיות של איש הציבור ובאי ביתו לבין הזכות למחאה והפגנה. כאן המקום גם לעשות הבחנה בין הפגנה רבת משתתפים הכוללת השמעת סיסמאות לבין מחאה שקטה בשטח ציבורי. ברור כי מפני מחאה שקטה יש לדחות את הזכות לפרטיות של איש הציבור, נוכח הפגיעה המצומצמת בה".

"ככל שרמת הבכירות של איש הציבור עולה, בדרג הפוליטי, כך יש להפחית בתנאי ההגבלה המוטלים על המוחים או המפגינים. בית המשפט קובע כי לכל אדם בישראל נתונה זכות חוקתית לקיום הפגנה ובדרך זו לבטא את מחאתו כנגד מהלך כזה או אחר של השלטון. לא ניתן למנוע הפגנה או אסיפה בשל כך שדעות המפגינים אינן נראות למפקד המשטרה וזכות הביטוי כזכות יסוד היא בעלת מעמד חוקתי. על בית המשפט לערוך איזון בין זכויות מתנגשות, לדוגמא זכות חופש התנועה המתנגשת עם רצונו של האחר".

לאחר מכן ביקר השופט את כתב הערובה שעליו דרשה ששורצמן יחתום: "בית המשפט בחן את כתב הערובה עליו נדרש העורר לחתום ומצא כי נפלו פגמים רבים בכתב הערובה".

1. בסעיף 2 לכתב הערובה ובו פירוט העבירה או העבירות, ציינה המשטרה שורה של סעיפי חוק אשר לא עלה בידי נציג המשטרה ובית המשפט למצאם בחוק הגנת הפרטיות.
2. בפרטי עילת המעצר, המיוחסים לעורר, מייחסים לעורר שיבוש הליכי משפט. טרם הוגש כתב אישום ולא ניתן לייחס לו עבירה שכזו.
3. בהמשך מצוין בטופס כי העורר מקיים עילת מעצר של "מסוכנות לביטחונו של אדם/ציבור/המדינה". אין זה ראוי לציין בעילת המעצר עילות שאינן מתקיימות. לא נטען בשום מקום כי העורר מסכן את ביטחון המדינה ומכאן שלא היה מקום לציין זאת בכתב הערובה.
4. נציג המשטרה טען כי מדובר בטופס סטנדרטי ולכן נפלו בו הפגמים הרבים. אין אני מוכן לקבל הסבר זה. גם מקום שבו יש כתב ערובה היוצא מהמדפסת המשטרתית, ראוי כי ייעשו השינויים וההתאמות הנדרשות. כתב הערובה הוא כשטר התחייבות ועליו להיות מדויק. אף מטעם זה מצאתי לקבל את הערר ולבטל את כתב הערובה.
5. נוכח השלכות הרוחב הנוגעות להתנהלות המשטרה, מצאתי להורות על העברת הפרוטוקול וההחלטה למפקד המחוז הצפוני אשר ייתן את דעתו לפגמים המהותיים המשתקפים בכתב הערובה שהוצג בפני.
6. נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון ולהכריע בטענה כי מדובר בלחץ פוליטי אשר הניע את המשטרה בנקיטת ההליך כנגד העורר.