21:00
"בשבוע האחרון ידעתי שריף לא חוזר. הייתה לי מועקה לא מוסברת, מצאתי את עצמי יושב ברכב ומפסיד אותו"
חיים הכט וירין דורון | מדברים ברדיו | 07.04.24
בבית העלמין ברמת דוד ליוו היום למנוחות את סמל ריף הרוש, לוחם בהכשרה בביה"ס לקומנדו, עוצבת הקומנדו, נפל בקרב בצהריי שבת בדרום הרצועה והוא רק בן 20 בנופלו. התקרית הקשה אירעה לאחר שמחבלים יצאו מפיר של מנהרה ירו מטווח קצר לעבר החיילים. אביו של ריף, אבי, שוחח היום עם חיים הכט וירין דורון: "ממה שאני מבין הם נתקלו במארב, ריף פשוט לא סבל הוא נהרג במקום וזה מקל עליי לחשוב שלא היה כאב או מחשבות לפני שהוא מת. הבנתי שהוא נהרג במקום וזה מקל על כל העניין הזה".
"אין לי ניסיון באובדן ילדים והיה לי בן אחד ובת אחת והבן הזה היה מיוחד, ונכון שזה מה שכל הורה אומר על הילד שלו אבל ריף היה נשמה טהורה ואני רוצה להנציח אותו ושכמה שיותר אנשים יכירו אותו ולי יש הרבה מה ללמוד ממנו".
ספר לנו על ריף שלך
"ריף הוא ילד קסם, מגיל צעיר הוא היה טוב לכולם ולא מתוך אינטרס אלא מאהבת אדם אמיתית, מכל הגילאים מהסבתות ועד הילדים. הוא עבד בגני הילדים, היה בתנועות נוער, התנדב למד"א והיה במכינה 5 אצבעות. הוא תמיד שהוא רוצה להגיע לאגוז ועשה הכל בצורה מסודרת לי רעש, עשה מה שצריך. הוא הגיע ליום סיירות, סיים את הגיבוש ורשם לי "אבא עשנו וי על מטכ"ל", אבל את הגיבוש למטכ"ל הוא לא עבר ומשם הוא הלך לקומנדו".
"דאגתי, מאוד דאגתי לו, המלחמה התארכה והוא המשיך והגיע למתקן אדם והפך לוחם ולא ראינו אותו ארבעה שבועות כי היינו בחו"ל ופספסנו אותו ביום ביקורים. אבל הוא ידע, הוא ידע שהוא הולך ולא יחזור ואני בשבוע האחרון ידעתי שריף לא חוזר הביתה. הייתה לי מועקה לא מוסברת, מצאתי את עצמי יושב ברכב ומתחיל להפסיד את ריף. היו לי מלחמות בראש כי הילד חי מה אני מספיד אותו, ופתאום אני לובש חולצה שלו ושרשרת שלו ולא מבין מה אני עושה".
מאיפה הגיעו התחושות האלה?
"אין לי מושג איך, אבל בשבוע האחרון ידעתי. לא דיברנו איתו מאז שהוא נכנס לעזה וביום שהיינו בחו"ל הוא התקשר בשישי לאחותי והתייעץ איתה אם לספר לנו שהוא נכנס לעזה והוא חשש שאם הוא יספר נחזור. הוא ביקש שיבואו לבקר אותו כי הוא נכנס הוא הביא את כל המשפחה שלי והצטלם עם כולם – אלה דברים שלא קורים. ואז הוא לא יכול היה להחזיק את זה אצלו והתקשר במוצאי שבת ואמר לי שהוא נכנס לעזה. אמרתי לו שאני סומך עליו ושישמור על עצמו ולא יהיה גיבור. אמרתי לו שגיבורים מתים מהר ושיהיה קצת פחדן והוא אמר שהוא מפחד והוא הבטיח. הוא אמר שהוא שולח לי את המספר חשבון בנק שלו ואת הסיסמה, שאלתי בשביל מה והוא אמר שהוא רוצה להיות רגוע שיהיה לי. הוא שלח וזהו".
איפה פוגשת אותך הבשורה?
"לפני ארבעה חודשים שמעתי שצה"ל החליט שהם לא מבשרים יותר על פצועים בביקורי בית אלא רק בטלפון ורק מי שנהרג מגיעים אליו הביתה ואתמול בשעה 18:00 דפקו בדלת כשאני יודע שהחברים של ריף יצאו הביתה מעזה כי קיבלנו הודעה על זה ביום שישי. פתחתי את הדלת ואישתי נחה במיטה ואני רוצה קצינה ושני חיילים ואני שואל "הבן שלי הלך?" והם מבקשים להיכנס פנימה והתעקשתי שהיא תגיד לי. היא שאלה איפה אישתי וביקשתי שיתנו לה עוד 10 דקות של מנוחה ואוויר ואחרי זה נכנסתי לחדר וסיפרתי לה שריף שלנו נהרג. היום הלכתי לראות אותו, אתה רואה את הבן שלך שוכב מת וזה לא נתפס. ואני ידעתי שהוא ימות, ידעתי שהוא ימות והוא היה ילד כל כך נהדר".
יהיו לך הכוחות לעמוד ולהספיד אותו?
"בוודאי, אני שבוע שלם מספיד אותו, שבוע שלם אני נלחם עם המחשבות בראש, מתווכח עם עצמי להפסיק להפסיד את ריף. גם אבות כואבים, מרגישים ופותחים חלונות לראות אם יש מכוניות בחוץ כל לילה".
מתנועת חמש אצבעות ספדו לריף: בצער רב, מודיעים על נפילתו של סמל ריף הרוש לוחם יחידת אגוז ובוגר התנועה. ריף נהרג ביום שבת (6.4.24) בלחימה ברצועת עזה. ריף הוא בוגר של מכינת חמש אצבעות (מחזור ה׳) וקבוצת עמק יזרעאל. ריף הוא הבוגר ה-15 שלנו שנהרג מאז תחילת המלחמה. נזכור את ריף לעד כאדם טוב לב, אכפתי, חברותי ורגיש לכל סביבתו. יהי זכרו ברוך".