"החברה שלנו שותתת דם. כמו ליבנו. לא תהייה תקומה, לא תהיה מחילה, לפני שכולם יחזרו"

הערב, על רקע החזרתה של המשלחת הישראלית משיחות המו"מ בדוחה, ולקראת השבוע בו יציינו משפחות החטופים והנרצחים 600 ימים מאז ה-07.10 נערכה עצרת המונית בכיכר החטופים.

ממטה המשפחות נמסר: "אנו דורשים ממקבלי ההחלטות לחזור לשולחן המו״מ ולא לקום ממנו עד שיתקבל הסכם שישיב את כולם – החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה. רק הסכם כולל יביא לניצחון ישראלי ותקומה. נחזיר, נקום".

אביאלה חיאל, אימם של נועה וגידי חיאל שנרצחו במסיבת 'הנובה' נאמה הערב בכיכר החטופים וקראה להשבתם של 58 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס. "שמי אביאלה אני אמא של נועה, גידי והראל. נועה וגידי שלי לא שבו הביתה ממסיבת הנובה. במשך שמונה ימים הייתי אישה שבורחת מבשורה, במשך שמונה ימים אי הוודאות כמעט ושיגעה אותנו, המעברים בין תקווה קלושה לחרדה עצומה היו סיוט מתמשך. אחרי שמונה ימים, הגיעה הבשורה הראשונה והמרה: נועה לא תשוב אלינו. ביום התשיעי, הגיעה הבשורה השנייה, המצמיתה. גם גידי לא ישוב אלינו".

"הימים הקשים האלה התחלפו להם בלילות ללא שינה. לילות בלהות בהם עולים ללא הפסקה כל התסריטים האפשריים מהשעה האחרונה של הילדים שלי, השעה בה היו בגיא ההריגה, שעה אחת בלבד שרודפת אותנו כל לילה, לדמיין את העיניים המפוחדות שלהם, את חוסר האונים, את הכאב, זה תסריט שלא עוזב לשנייה אחת את הראש, שעה אחת בחייהם. קץ חייהם וקץ חיינו הקודמים".

"אני לא מסוגלת לחשוב ולדמיין איך אפשר להחזיק 596 ימים באי הוודאות הזו בפחד המשתק הזה, בחוסר האונים. החטופים עוברים גיהינום במנהרות החמאס והמשפחות בסבל בלי תואר ממש כאן בינינו. את נועה וגידי שני הילדים המושלמים שלי כבר אי אפשר להחזיר. את החטופים עוד אפשר. שגיא, הראל ואני, חיים עם שני חורים ענקיים בלב. חורים שאי אפשר למלא. את החורים בלב של משפחת קוניו עוד אפשר להציל את החורים בלב של משפחת ברמן עוד ניתן למלא את הלב של כל משפחות החטופים עוד אפשר לשקם".

"אני, אתם, החברה הישראלית, כולנו זקוקים וזכאים לסופו של היום הארור הזה, השביעי באוקטובר: מחובתנו, להביא את החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה, גם למשפחות החללים מגיעה האפשרות לסגור מעגל, להתחיל להשתקם, גם להם מגיעה האפשרות לגשת לקבר יקיריהם ופשוט לבקש סליחה. אני מבקשת מכם אל תסתכלו עליי בעיניים מרחמות ותאמרו: לי זה לא יקרה, האסון הזה זה לא היה אמור להיות  סיפור חיי זה לא היה אמור לקרות לי. על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה לראות עצמו כאילו בניו ובנותיו בגיהינום החמאס. ולשאול בכנות: מה הייתם עושים במקום משפחות החטופים? אני מבטיחה לכם שהייתם עושים הכל, כל דבר אפשרי. וזה בדיוק מה שצריך לעשות: כל דבר אפשרי שיחזיר את החטופים שלנו הביתה אתמול, היום, עכשיו".

"את משאלת הלב שלי אי אפשר למלא הילדים שלי לעולם לא יחזרו את משאלת הלב של החטופים ומשפחותיהם ניתן גם ניתן למלא. החברה שלנו שותתת דם. כמו ליבנו. לא יהיה שיקום, תיקון וריפוי, לא תהייה תקומה, לא תהיה מחילה, לפני שכולם יחזרו. קודם מחזירים אחר כך משקמים"