החבר לטנק: "היית המפקד שלי אבל יותר מזה היית אח שלי", רכזת השכבה: "אין ולא יהיה מי שיוכל לשיעור קומתך, למי ומה שהיית"

רותם אטיאס | ישראל במלחמה | 21.01.24

חלל צה"ל שגופתו חטופה בידי ארגון טרור, זאת הבשורה הקשה שקיבלו היום בני משפחת לוינסון מהיישוב גבעת אבני בגליל התחתון. בנם, שי, נפל כבר ביום הקרבות הראשון ב-7.10 והיום, אחרי 107 ימים קבע הרב הצבאי הראשי את מותו. לאחר קביעתו תוכל המשפחה לשבת שבעה אך לא תוכל לקיים את טקס הלוויה. שי הניח אחריו שני הורים, אח ואחות והוא בן 19 בנופלו.

במועצה קבלו בצער גדול את בשורה, שי ז"ל, מגבעת אבני לוחם בגדוד 77 בעוצבת 'סער מגולן' פיקד על טנק בגבול עזה. הוא פיקד על טנק בקו ההגנה הראשון מול רצועת עזה וחתר יחד עם צוות הטנק שבפיקודו למגע מיידי עם האויב ב-3 קרבות במוקדים שונים לאורך גדר הגבול. בקרבות אלו הדפו וחיסלו שי וצוותו עשרות מחבלים שניסו לחדור לישראל ובכך הצילו את חייהם של ישראלים רבים.

עידו סומך, נהג הטנק ופקודו של שי, גיבור ישראל שדהר אל המסיבה ברעים להמשך הקרבות ספד לו: "שי אחי היקר, אין מילים שיכולות לסכם אותך, בן אדם שכל כולו רק טוב, תמיד היית חיובי ודאגת להראות לנו את חצי הכוס המלאה, תמיד מחייך ומפיץ אהבה לכולם, מישהו שרק רואים אותו וכבר עולה חיוך. היית המפקד שלי אבל יותר מזה היית אח שלי, אני אזכור אותך לנצח ותמיד תהיה חקוק בלב שלי. אני אוהב אותך, עידו סומך נהג 2ב❤️"

הדר דרור, חברתו מן השכבה ספדה לו: "שי הוא הדוגמא המופתית למלח הארץ. חבר אמיתי, ציוני, ערכי, ואכפתי. הראשון להתנדב בכל מה שרק יכל. כזה שכל מי שהכיר אותו מיד התאהב בו. תמיד היה מסמר הערב. בי״ב- שי לקח חלק גדול מאוד בגיבוש של השכבה. בנשף, בסיבת סיום או אפילו בסתם מסיבה הוא היה מצטלם עם כל ילדי השכבה. 220 חבר'ה. לא היה מפספס אף אחד. ובסוף הערב בקבוצה של השכבה- הסרטון כבר היה ערוך
2 דקות של מלא חיוכים בחסות שי לוינסון. והיום כשהודיעו לנו ישר הסרטונים רצו בקבוצה של השכבה. מזל שהחיוך שלך ישאר איתנו לנצח שי אתה גיבור אמיתי, בחייך ובמותך. מתגעגעים אלייך מאוד. בשם מחזור פ"ה".

נוגה נודלר, רכזת השכבה בביה"ס כדורי בו למד שי ספדה לו: שי היה בחור גבוה. בכל מה שעשה, התבלט. אבל לא בשל קומתו התמירה. בשל הערכיות שהייתה לו, בשל נועם הליכותיו, בשל שנינותו וחוש ההומור שלו. כאילו כל תכונותיו הטובות רבו על המקום הכי גבוה. ובגלל שהוא היה מלא בכאלה, היה לו שיעור קומה, שמי שלא זכה להכירו, אולי לא יבין מה הפסדנו כולנו וכמה שבורי לב אנחנו. שי היה מגיע לחדרי עם חצי חיוך ובקול שקט היה מודיע: "יש לי רעיון לפרויקט חדש". אני הייתי נשענת על הכיסא, מחייכת חזרה, ויודעת שאני מאשרת לו מראש את הרעיון, בלי שיצטרך בכלל לספר לי. רק לשי היה מותר לשלוח אלי הודעת וואטסאפ שמתחילה ב- "נוגה, תגידי". תמיד הייתי נוזפת בו בחן שלא מתחילים כך הודעה והוא היה מקבל את הנזיפה בחן גדול יותר ואת ההודעה הבאה היה ממשיך לפתוח באותו האופן. שי הגה את פרויקט "פ"ה בשבילי זה כמו" ועבר כל תלמיד בשכבה וכל מורה בביה"ס כדי שיתן לו משפט. אחר כך, הוא וחברים תלו את השלטים בכל רחבי ביה"ס. שי הצטלם בסלפי עם כל תלמידי השכבה והמורים, בכל טיול שהיה, בסטייל "לירן חולצה אפורה", ואז היה עורך סרטון קצר של התמונות ושולח לכולנו. שי ועוד חבר, פתחו את שנת הי"ב בטקס הבית ספרי בקטע ראפ מטורף שחיברו… ככה מול 1500 איש, כאילו היו משופשפים בדבר. שי אסף לסרטון ברכות מעשרות סלבריטי שמאחלים למחזור פ"ה בהצלחה. על הסוודר של עברי לידר שנינו הרצנו קטעים. הוא לא הסכים לספר לי איך הצליח להשיג כל כך הרבה סרטונים. אבל אני לא באמת התפלאתי. רק שי יכול היה לעשות כך. לשכנע ולגעת גם במי שלא מכיר אותו אישית"
"שי כתב והוביל את הדלקת החנוכייה הבית סיפרית. הוא שזר במילים הומור אופייני והצליח להפוך את הקטעים כך שכולם יוכלו להתחבר אליהם. שי הוביל את כתיבת השירים במסיבת הסיום ועמד מולנו נחרץ כאשר תהינו למה כולם לקוחים משירים לועזיים. להכל היה לו הסבר, נימוק או לוגיקה שבדקת שיחה איתו התיישבה גם אצלנו בטבעיות וללא ויכוחים. לצד כל הפרויקטים שהנהיג, שי החזיק את הלימודים בציונים גבוהים. הוא הצטיין בכל מה שעשה. הוא היה חרוץ ושאפתן. תמיד אמרתי לו שהוא יהיה ראש ממשלה. ואם לא ראש ממשלה אז נשיא. ואם לא נשיא, אז שר החינוך. וכשסיימתי עם המינויים הפוליטיים, הייתי מציינת בפניו, שיעשה את מה שהוא טוב בו וטוב לו וטוב לאחרים. כשעמוק בלב ידעתי שלא משנה מה יבחר- הוא יעשה טוב. ההודעה הלפני האחרונה שלי איתו, הייתה לאחר נשף סיום י"ב כשביקשתי ממנו שישלח את התמונה שהצטלמנו ביחד למזכרת. בתמונה, אני עומדת על כיסא והוא ליד. הוא הוסיף בכיתוב- "פעם אחרונה שאת יותר גבוהה ממני". כמה חיפשתי את התמונה ההיא. כמה הייתי רוצה לומר לו עכשיו- שי, אין ולא יהיה גבוה ממך. אין ולא יהיה מי שיוכל לשיעור קומתך, למי ומה שהיית. בלב כבד ובנפש אבלה אני נפרדת ממי שהיה צריך להיות ולהביא משהו גדול, אחר וטוב לעולם ולארץ שלנו".