"הם מושכים אותנו למלחמת נצח – ואנחנו לצערי, נופלים בפח"

---

שלושים יום עברו חלפו מאותו בוקר של ה28 בפברואר, אז נפתח מבצע שאגת הארי. רבים נוטים לחשוב שאנחנו בלחימה 30 ימים בלבד. המציאות היא, שבעוד שבוע ימים אנחנו נציין שנתיים וחמישה חודשים לשבעה באוקטובר. ורק אתמול הודיעו בחמאס כי הם החליטו של להתפרק מנשקם. למה? גם כי הם יכולים. אבל בעיקר כי הם רואים שישראל שקועה עכשיו בזירה עצימה באיראן. זירה עצימה בלבנון.

החות'ים הצטרפו למערכה, ומבחינתם לעורר את זירת עזה מחדש – הרי זה משובח. אתם זוכרים מה הבטיחו לחמאס טראמפ וביבי? מה יעלה בגורלם באם יחליטו שלא לפרק את נשקם ככתוב בהסכם? אני אזכיר לכם – אמרו להם – ייפתחו שערי הגיהנום. אני בעד לפתוח עליהם את הגיהנום. אני בעד לכבוש להם את הצורה. אני בעד לשטח את הרצועה ולהדק על ראשיהם את החול.

אבל הם יודעים החלאות – שצה"ל עייף. מתמרן כבר שנתיים וחצי – וזה לא הולך להסתיים. זוהי בדיוק דוקטרינת טהרן – הרבה זירות – הרבה בעיות – לאגף אותנו ולהתיש. לא הייתי צריך את רב אלוף זמיר כדי לדעת שיש לנו בעיית כוח אדם. זה הרי ברור. הנה ערב חג הפסח – שאנחנו אמורים להזכיר את הניסים והדרור שהעם שלנו זכה לו, אנחנו משתעבדים למלחמה האינסופית.

טהרן ביירות ועזה. עם של לביא, שאגת הארי, מיצרי הורמוז, ציר פילדלפי ונהר הליטני. הם מושכים אותנו למלחמת נצח – ואנחנו לצערי, נופלים בפח.