העיניים של ג'וני: "הבנתי שהייתה תקרית, הייתי במשרד והתיישבתי עם הכיסא בזווית לדלת וחיכיתי, אחרי רבע שעה נפתחה הדלת"

סרן יהונתן (ג'וני) קרן, בן 22, ממולדת, קצין לוחם ביחידה הרב מימדית (888), נפל ב-29.10.24 בקרב בצפון רצועת עזה. בתקרית בג'באליה נפלו גם סמ"ר ניסים מיטל (20), סמ"ר אביב גלבוע (21) וסמ"ר נאור חיימוב (22) מהיחידה הרב-ממדית.

בתוכנית מיוחדת לזכרו של סרן יהונתן ג'וני קרן, שוחח ירין דורון עם הוריו שי ולילך ואחיו איתמר.

תחזירו אותי ליום שג'וני נולד

שי: "יהונתן נולד בט"ו באב, יום האהבה בלידה קיסרית. כמה שעות אחרי הלידה לילך אמרה שהיא לא מרגישה טוב וחשבנו שזה קשור לניתוח אבל זה הלך והחמיר והחדר התמלא ברופאים והבנתי שיש אירוע. היא הגיבה לא טוב לאחת התרופות והיה צירך לשנות מינונים".

לילך: "מיד ידענו שהשם של התינוק יהיה יהונתן. אני חייבת להגיד שהוא השתמש בשם הזה באופן רשמי וטרח לציין את זה בכל הזדמנות אבל רוב האנשים קראו לו ג'וני".

"ג'וני היה מדריך בחינוך החברתי במולדת כשניהלתי את המערכת, הוא לא יצא לקורס מד"צים אבל כשהיה צריך קראתי לו וביקשתי את עזרתו בהדרכה של אחת השכבות. יש הרבה חבר'ה היום שהוא היה המדריך שלהם שזוכרים לו את הנקודה הזו לטובה ומשם הוא המשיך את שנת השירות בליווי וחניכה".

איתמר: "מהרגע שג'וני סיים בית ספר הייתה בנינו התקרבות גדולה מאוד שקשה להסביר במילים, במיוחד בשנה האחרונה של המלחמה. המלחמה מעבר לקרבת אחים יצרה אחדות גורל של מורכבות. דיברנו את אותה שפה והתמודדנו עם אותם אתגרים".

שי: "אני לא חושב שג'וני הלך לצבא במטרה להית קצין, פשוט יש לו תכונות של מנהיגות טבעית ורצון להיות מקדימה ופחות לקבל פקודות. יותר מהכל הוא שנא לקבל פקודות ואמר שעדיף שהוא ייתן אותן. בשלב מאוד מוקדם זיהו את היכולות שלו והוא נשלח לקורס מ"כים. כשיהונתן קיבל שיבוץ לגבעתי הוא לא רצה ללכת כדי שלא יגידו לו שהוא "אח של.." אבל כשהוא הלך הוא רצה לעשות את הכי טוב".

איפה תופס אתכם ה-07.10?

שי: "תופס אותי באי לי אוסטרליה. הייתי שם בענייני עבודה ועדיין הייתי בשלב שקשה לווסת את הפרשי השעות. פתאום התחלתי לקבל התרעות בנייד על מה שקורה, יהונתן שלח לי הודעות שיש קצינים מהצוות שלו שנהרגו והתחלתי להתעדכן באירועים. יצרתי קשר עם הבית ושמעתי שפרצה מלחמה, שיש כאוס גדול, שאיתמר גויס ויהונתן בעוטף ומיד התחלתי להתארגן על טיסה חזרה לישראל".

לילך: "ברגע שאיתמר יצא בשבת בבוקר עברתי למשפחה במנחמיה ומשם פתחתנו חמ"ל קטן בקבוצה המשפחתית וביקשתי מהבנים שבכל פעם שהם יכולים שישלחו הודעה שהכל בסדר".

איתמר: "הבנתי מהר מה קורה, בבוקר נסעתי לאימא הביתה, התארגנתי למילואים ועוד לפני הטלפון מהצבא נסעתי לדרום. בדרך הייתי בקשר עם ג'וני בוצאפ והוא סיפר שהוא בעוטף, סיפר מה קורה בשטח וזה חיזק לי את מה שחשבתי. ביקשתי שישמור על האנשים שלו ועל עצמו. בעוטף לא נפגשנו כי עד שהגעתי לכפר עזה הוא כבר היה בהתארגנויות במקום אחר, אבל דיברנו שיחות קצרות ולרוב בהודעות".

שי: "מבחוץ אתה לא מבין את העוצמות כי יש פילטר של מרחק, כשהגעתי הבנתי שזה לא עוד אירוע לפי כמות החטופים וההרוגים. בגלל שלא הייתי כאן שפרצה המלחמה לא הייתה לי את אותה בהלה שהייתה בארץ למי שנחשף לתמונות עם רכבי הטיוטה שהסתובבו בערים. כשנחתי השדה היה דומם כמו משהו בין כיפור ליום שבת, הכל היה מאוד מתוח וזאת לא הייתה אותה מדינה שעזבתי. חבר שהחזיר אותי הביתה מהשדה במשך שעה ורבע הסביר לי עד כמה אני לא מבין מה קרה ואיך הכל קרס".

"במהלך כל המלחמה היו תקופות ארוכות שיהונתן ואיתמר היו בתוך הרצועה, החלטתי שאני מתנתק מאפליקציות ומחכה לעדכונים רשמיים, לא נתתי לפחד לנהל אותי למרות שהוא היה קיים. המציאות הייתה שכל יום נהרגים חיילים ושניהם בחיכוך מאוד גבוה אז ברור שיש דאגה ואתה מחכה לוצאפ שהכל בסדר. במהלך התמרון העצים הראשון ששניהם היו ברצועה השתדלנו להיות משימתיים כי זה עוזר לפוקוס. כשהם היו יוצאים הביתה בהפוגות השתדלנו להיות משפחה ולא לתחקר מה הם עשו שם".

איתמר: "לי ולג'וני היה שיח שאנחנו רוצים לעשות את המשימות כמו שצריך ולחזור הביתה להורים".

וכשיוצאים הביתה?

שי: "ג'וני אהב כשהוא יוצא הביתה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, הוא רצה גם להיות עם המשפחה וגם עם חברים והיה לו זמן לכולם. הוא נתן לנו את ההרגשה שהוא 100 אחוז איתנו והיה מספיק לצאת לבלות ולבקר פצועים. תוך כדי המלחמה כשנפתחה המערכה בצפון והיו לו חברים שם הוא היה מפעיל אותנו לבדוק מה מצבם של החברים שלו ודרש שנעדכן".

על מחדל אירועי ה-07.10 וההשוואה ליום כיפור אמר שי: "אני לא עושה את ההשוואה, אני חושב שמה שקרה ב-07.10 הרבה יתר חמור, כי בשנת 73' הייתה מלחמה קשה אבל העורף לא ספג. כאן הצבא נכשל במשימה המרכזית שלו, מוצבים וקיבוצים נכבשו, היה רצח מזעזע של אזרחים. תחושת אובדן הביטחון בצבא זה מאוד קשה. אנחנו כהורים מצד אחד יש לנו ביקורת ומצד שני הילדים שלנו שם. אני לא חושב שיש היום מפקד בצה"ל שמתסכל במראה ואומר לעצמו שהכל בסדר, ברור שצריך לתקן הרבה".

לילך: "אנחנו תמיד מזכירים לעצמנו שלמרות הכל היו שם חיילים שהגיעו לקיבוצים, אז בתוך הכאב הגדול – היו בודדים שהגיעו ולחמו וניסו בכל כוחם. איתמר וג'וני בחרו לצאת לקורס קצינים מתוך חשיבה ורצון לעשות דברים אחרת, בסופו של דבר הנחנו בתיק שלהם את הצידה והכלים וזה מה שהם עשו. ג'וני החליט שהוא רוצה לצאת לקורס קצינים וכתב איך הוא רוצה שהיחידה הרב מימדית תיראה".

המחברת של ג'וני

לאחר נפילתו גילו בני המשפחה שג'וני הרבה לכתוב בזמן המלחמה ברצועה.

איתמר: "בלחימה הזמן בלתי נגמר, יש הרבה זמן שהייה ושם יש זמן לכתוב".

שי: "על הכתיבה של ג'וני גילינו כשהוצע להם לכתוב מכתבים להורים, זאת הייתה הפעם הראשונה שאני קיבלתי ממנו משהו כתוב. זה לא היה מכתב פרידה, זה היה מכתב שבו הוא אומר לכל אחד מאיתנו איך הוא תופס אותנו. זאת הזדמנות שאתה נמצא במעמד שאתה יכול להגיד את הדברים וזה לא מביך אותך. החוויה שלי ממה שהוא כתב זה שזה מאוד אמיתי וזה בא מנשמה שלו, זה הוריד אתה פילטרים והיה טבעי. יהונתן היה שלם עם הבחירה שלו, לא אמרנו לו אף פעם מה לעשות. מה שכן אמרנו לו שמה שהוא עושה צריך להיות שלם ועם עומק. הוא בעצם אמר לנו קיבלתי מכל אחד מכם מה שהביא אותי להיות שלם עם הדרך שלי והוא באמת היה שלם עם המשימה. על המחברת לילך ידעה והוא שיתף אותה אבל לא ראינו אותה".

לילך: "ג'וני שיתף באחת היציאות שלו בחלקים שהוא כתב לכל אחד מאיתנו. יש לנו משחק בבית שקשור במוזיקה שאנחנו שומעים שירים ואז מתחילים לנתח מי שר ומי כתב. הוא כתב לי שהוא מנסה לעשות את המשחק הזה עם החברה בתמרון אבל הם לא מבינים במוזיקה וזה לא עובד. בדברים שהוא כתב לנו הוא כתב עם המון עומק המון מבפנים והמון הודיה לכל אחד מאיתנו ולכולנו כמשפחה".

איתמר: "האקט הזה היה שלב בהתפתחות שלו, זה ביגר אותו בהרבה מובנים ודרך הכתיבה הוא הגיע להבנות ויכולות שאולי לא היו לו לפני".

לילך: "אני שמחה על המחברת הזו אבל יחד עם זאת הדברים שאני קוראת – ככה הכרתי את ג'וני וככה ידעתי שהוא מרגיש. הקשר היה כל כך קרוב וטוב וזה רק חיזק אצלי מה שידעתי. בכל דף, גם אם הוא מדבר על הקרב, בתוך הדבר הוא יזכיר את הבית, מפגש עם חבר ומה שמחבר אותו חזרה לעמק ולמשפחה".

הוא שיתף בחוויות משדה הקרב?

שי: "זה לקח זמן, זה לא בא מיד. אנחנו גם לא העמסנו עליו אבל איפשהו באמצע התמרון שיצא לו לצאת ראינו תופעות כמו שהיה לו קשה לאכול בשר בגלל הריח, הוא שיתף בזה. כשהוא ראה שאנחנו מכילים את הדבר הזה הוא שיתף בדברים שהוא יכל ורצה, עד לאט לאט קיבלנו תמונה מה היה שם".

לילך: "הוא הרגיש בטוח בנקודה שהוא בחר וכשהוא שיתף ישבנו והקשבנו והוא ידע שאנחנו בשבילו בלי לשאול את השאלה שיכולה לפתוח משהו שהוא מעדיף שלא ייפתח"

הותר לפרסום

ג'וני נפל כאמור במהלך קרב בשכונת ג'באליה ברצועת עזה ב-29.10.2024 כשבתקרית נפלו שלושה חיילים נוספים מהיחידה הרב-ממדית. 

לילך: "לאורך כך התקופה ששני בנים נמצאים בלחימה יש חשש ופחד והוא קיים. הייתי עם אמונה מאוד גדולה שנצא מזה בשלום. כמה ימים לפני כבר התחלתי להרגיש שאני לא אני. חזרנו ביום שישי מיומיים במדבר והייתה תקרית שנפלו מספר חיילים וכל הדרך הביתה היו שירים ובכיתי ברכב. שאלו אותי מה קרה ואמרתי שאני לא יודעת, פשוט בכיתי את עצמי בדרך. ביום שלישי יצאנו כולנו מהבית מאוד מוקדם, הייתי בעבודה וכשהגיעו בשעה 7:30 כבר לא היינו בבית".

"קודם שהגיעו אליי הבנתי שהייתה תקרית, הלכתי למשרד והתיישבתי עם הכיסא בזווית לדלת וחיכיתי, ואחרי רבע שעה נפתחה הדלת ועדכנו אותי. ישר שאלתי אותם אם שי כבר יודע והם אמרו שהם הגיעו אליי ראשונה. נסענו 56 דקות לעבודה של שי, כשבכל הזמן הזה הוא מנסה להשיג אותי ואני כותבת לו שאני בישיבה ולא יכולה לענות ושאני אחזור אליו".

שי: "לילך עדכנה אותי שהיה אירוע וניסיתי דרך חברים לקבל פרטים. כשלילך התקשרה וביקשה שאני ארד ראיתי את המונית והבנתי מיד. המודיע אמר את מה שצריך אבל אני לא זוכר ששמעתי אותו. זה רגע שהכל נהיה מאוד חד וברור, אתה מבין ולא מבין. מבין למה הם פה ולא מבין לאן אתה הולך. נסענו הביתה ואנחנו ביחד במונית ואז ישנם רגעים מזוקקים שלי ושל לילך שלא צריך לדבר הרבה אבל אתה מבין ובעצם הדקות האלה שאתה נוסע הביתה הם הדקות שמחברות אותך לאירוע וגם איך תצא לדרך. כשהגענו הביתה דאגנו שאיתמר ידע ויגיע ועדכנו את בת הזוג של ג'וני שהייתה בחו"ל".

"כשהגענו למולדת הלכנו הצידה ואמרנו לעצמו מה שאנחנו חושבים אחד לשני ושאנחנו נהיה אחד עבור השני ולא נהפוך להיות משפחה מסכנה. איך? אתה צריך לשים לך יעד ולעשות אותו בצעדים קטנים, אנחנו מסתכלים על איתמר, אחד על השני ויודעים שיש לנו הרבה למה, ומבינים שהכאב הוא אין סופי חד ומפלח ותופס אותך בלי שתהיה מוכן אבל אנחנו יודעים שיש צורך להמשיך לצעוד. יש ימים נוראים וקשים ויש ימים אחרים. לא רציתי להפוך למשהו לא נגיש ושאנשים יסתכלו ויגידו שאנחנו מסכנים כי זה לא אנחנו וגם אני לא יכול לחיות ככה. אנחנו צוחקים זה חלק מהחיים שלנו, נהנים לארח, מזמינים חברים".

איתמר: "כל הזמן עובר לי בראש שזה מה שג'וני היה רוצה. אח שכול נושא תפקיד זה לא רק הטייטל הזה, יש לנו תפקיד להמשיך לאורו של ג'וני ולממש דברים שהוא היה רוצה שנעשה ולא לשקוע אלא ללכת לאור הדברים שהוא האמין וראה בהם טוב ואמת".

שי: "זה כואב האובדן הפרטי שלך הוא זה שהכי מעסיק אותך, זה שהוא לא היה איתי בשישי, שלא אראה אותו מתחתן או שלא יהיו לי נכדים ממנו, שהוא לא יבקש ממני את הרכב. זה הכאב וזה לעולם לא יעזוב אותך וזה לא יפסיק לעולם. התובנה של מה פספסתי, שאתה מסתכל ורואה את השאר ממשיכים וזה טוב אבל לא מכהה את הכאב".

דיר ג'וני

איתמר: "אני עוסק בזה ביתר שאת, יש לג'וני עמוד באינסטגרם ויחד עם בת הזוג שלו וחבר נוסף אנחנו מפעילים את העמוד הזה. יש שם המון תוכן שאנחנו מקבצים ומעלים לרשת החברתית וזה עושה לנו טוב להנציח אותו".

לילך: "לג'וני היו חלומוות משלו ילד בן 22 לצד חלומות גדולים להקים דיר עיזים משלו, חקלאות, ילד שבמחברת כתב בדיוק את התוכנית העסקית של איך יראה הדיר הזה וזה חלק מהמשימה שלנו להנציח אותו".

שי: "אני מתמלא בגאווה שאני רואה ששולחים בקבוצה צילומים שמדביקים את הסטיקרים של ג'וני בכל מקום בעולם וככה הוא עשה את הטיול הגדול שלו. זה מאשפר להרבה חברים להתחבר ולהנציח גם. לנו יש פרויקט להקים את הדיר שלו ג'וני שנקרא לו – דיר ג'וני או ג'וני דיר. זה יקום וישלב גם עבודה של נוער וגם גבינות שזה היה החלום שלו שניצת בכישורית שעבד שם בדיר. ויש עוד פינה לכבודו במולדת ובערב השנה אנחנו מתכוונים לעשות בירה ונשירה שזה היה מהדברים שיהונתן אהב".

הוא דיבר על החטופים, היה מודע לסיטואציה הלאמית?

לילך: "חלק מהאמונה שלו במשימה וחלק מ'החיטה צומחת שוב' (סלוגן שמוטבע על חלקו האחורי של הטלפון הנייד של לילך) זה הרצון לראות חזרה לשגרת חיים. הוא ממש חזר ואמר את זה שבסופו של דבר זו המשימה שלנו להחזיר את החטופים ואת תושבי העוטף לבתים שלהם. הוא האמין במשימה הזו והבין מה נדרש ממנו ומהחיילים שלו ומה הסיכונים, זו הייתה המשימה הכי עליונה מבחינתו. כשהוא היה נכנס ויוצא הוא כתב לנו בקבוצה: "אני יוצא עכשיו למשימה הכי חשובה ולא הרבה קורה לבן אדם שהוא נדרש לכזו משימה ולכן אני יוצא אליה". הוא האמין בזה וזה היה הכיוון שלשם הוא חתר".

יום הזיכרון הראשון

לילך: "בסופו של דבר אנחנו כל יום מתמודדים, כל יום הוא יום זיכרון והשנה זה קורה לנו לראשונה. ביום הזיכרון היינו מגיעים לפינה הספציפית שלנו כל שנה בטקס ואני באופן כללי ימי זיכרון מעוררים אצלי המון רגש ואני דומעת בטקסים וכואבת את כאבן של המשפחות ופתאום לתפוס שאני המשפחה הזו השנה".

"מצד אחד אנחנו דרוכים לקראת הערב הזה אבל יחד עם זאת אנחנו יודעים שהוא חשוב ושאנחנו צריכים להיות בו ונוכחים בו ומאפשרים לעצמנו להיות חלק מתוך ההוויה של יום הזיכרון הציבורי ולאפשר למי שירצה להיות איתנו ביום הזה, נכונים לקבל את האנשים שמכבדים ומחבקים אותנו וככה נציין אותו".

על המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות אמר איתמר: "המחשבה הזאת עוברת, אני לא יודע להגיד מה אעשה ביום העצמאות אבל אני יודע להגיד שאני רוצה שאנשים יחגגו. אני יודע שכואבים את כאבי וזכותי לא לחגוג אבל אני רוצה שאנשים יחגגו וראוי שנחגוג. צריך שיהיה טעם לחיים, צריך תקומה".

שי: "אחד הפחדים והחששות שיש למשפחה שכולה שהאובן היה לשווא, או שלא היה לזה משמעות. כשאתה מבין שמה שקרה זה בעצם מאוד פשוט – בא אויב להשמיד אותנו כי אנחנו יהודים ולא עניין אותו שאלה קיבוצים או עיר ומי עומד מולו. זה נעשה מתוך כוונה להשמיד יהודים בארץ ישראל וכשאנחנו יצאנו להילחם אנחנו נלחמים על הבית ויש לזה מחיר ומשפחת קרן שילמה אתה מחיר הכי כבד שיש. אבל זה לא היה לשווא, יהונתן עשה את הדברים בשליחות מלאה והבנה מלאה ולכן יום העצמאות ראוי להיחגג".

לילך: "בפינה שבבית שעשינו לזכרו של ג'וני אבן קטנה שעליה כתוב "בִּקְצֵה האור יש אור" וזה התמצית. צריך להמשיך וזה גם היה הרצון של ג'וני בסופו של דבר בלחימה כדי שעם ישראל יחיה פה. אנחנו בפרטי בהתאם למה שנרגיש אבל יש מקום לחגוג ולשמוח".

בתקרית שבה ג'וני כאמור נפלו עוד שלושה חיילים סמ״ר אביב גלבוע ז״ל, סמ״ר ניסים מיטל ז״ל, סמ״ר נאור חיימוב ז״ל.

שי: לילך אמרה לי שבגלל שאנחנו ההורים של מפקד הצוות יש לנו אחריות ללכת למשפחות כי אם ג'וני היה בחיים זה מה שהוא היה רוצה שנעשה. אלה משפחות יוצאות דופן לטובה, מרגישים שאתה נפגש עם מיטב ארץ ישראל, כאלה שלא בהכרח גדלו כמוך אבל חולקים את אותם ערכים".

לזכרו של סרן יהונתן (ג'וני) קרן, ממולדת, קצין לוחם ביחידה הרב מימדית (888), נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו