"ירדן שואל על שירי והילדים ואין לנו תשובות בשבילו"

קול רגע
חדר החדשות | 03.02.25

48 שעות אחרי שחרורו מהשבי של ירדן ביבס משפחת ביבס מסרה הצהרה לתקשורת. בפתח הדברים אמרה אחותו של ירדן, עפרי: "עברנו 484 ימים של חרדה, פחד ואי-ודאות ועכשיו ירדן בבית. הוא לומד על כל מה שקרה ויש הרבה מידע להשלים. ירדן מספר שעבר מקומות רבים בזמן שהוחזק בשבי כל זאת תחת בתנאים קשים. במשך תקופות ארוכות האוכל היה מועט וההיגיינה ירודה. ירדן איבד ממשקלו ולא נחשף לאור שמש. מצבו הגופני תקין. הוא חזק ומדהים. לצד ההתאקלמות ותחילת מסע השיקום של ירדן, אנחנו ממשיכים להיאבק על שירי, אריאל וכפיר ועל כל יתר 76 החטופים שאסור להשאיר מאחור".

"ירדן מגלה על המאבק להשבתם ומוסר את הערכתו לכולם. הוא שואל לגבי שירי והילדים ואין לנו תשובות עבורו. אני דורשת מראש הממשלה וצוות המשא ומתן לספק לו תשובות – מגיע לו אחרי כל התקופה ששרד. המסע שלנו לא יושלם עד שנקבל ודאות על גורלם של שירי והילדים. סליחה ירדן שלקח כל כך הרבה זמן, שאתה פה ושירי, אריאל וכפיר לא פה. אנחנו לא מאבדים תקווה".

"היום המשא ומתן על שלב ב' אמור להתחיל, המחויבות אחת – להחזיר את כולם. קדמו המשך למתווה, שימו סוף לסיוט. עשיתם החלטה נכונה בעד ההסכם, לא יהיה מחיר לחיים, חופש וביטחון והשבת האמון של האזרחים. השחרורים החזירו לנו אוויר וערבות הדדית".אחותה של שירי, דנה סילברמן סיטון, אמרה כי שחרורו של ירדן נתן מעט אוויר לנשימה אחרי 15 חודשים של גיהינום "בהם איבדתי את הוריי, חבריי ואחותי שנחטפה עם ילדיה ובעלה. אני מאושרת שזכיתי לחבק את ירדן והמבט בעיניו זהה למבטי היום, שאלה אחת – איפה שירי והילדים? שלושה רבעים מהלב שלנו עדיין בשבי עד שלא יחזירו אותם נהיה חסרים. לא נקבל יותר את אי הוודאות. אנו דורשים תשובות ואותם בחזרה. זו חובתה של המדינה אחרי מה שעברנו, המדינה כושלת כמעט 16 חודשים בהחזרתם".

"אני פונה לראש הממשלה ולחברי המשלה: סיימו את העסקה על כל שלביה עד החטוף האחרון, אל תתנו לקולות קיצוניים לפוצץ את העסקה", סיכמה. "זה מה שמבדיל אותנו מאויבנו. את כולם – החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ראויה".

גם משפחתו של קית' סיגל מסרה הצהרה לתקשורת במהלכה אמרה שיר, ביתו של קית': "484 ימי גיניהום, שנה ו-4 חודשים במקום החשוך והמפחיד עלי אדמות. הוא מספר שהוא הוחזק בתנאים לא אנושיים ושהמחבלים התעללו, הוא לא ראה אור יום וירד במשקל. אבא שלי עבר 484 ימים בידיעה שכל רגע יכול להיות הרגע האחרון בחיים שלו, כשהוא יודע שהמחבלים הארורים יכולים להוציאו להורג או שהלחץ הצבאי יהרוג אותו, כפי ששמע שקרה לעשרות חטופים אחרים. אבא שלי עבר גיהינום שאף אחד לא יוכל להבין לעולם. הוא עבר התמודדות שאף אדם בעולם אסור שיעבור. הוא אמנם בחר להתעטף בדגל ישראל וללכת על הרגליים למרות החולשה והכאבים, אבל מבפנים הוא שבור לב על מה שקרה בקהילה שלנו ב-7 באוקטובר, ועל מה שעם ישראל ממשיך לעבור".