"כשחזרנו סיון לא היה בבית, התקשרתי אליו והוא לא ענה ונלחצתי כי זה לא מתאים לסיון. כשפרסמו שמצאו גופה טסתי לשדות, הרגשתי"

זה היה עוד ערב של מלחמה בכפר מסריק, האזעקות פקדו את היישוב מידי כמה שעות ונפילות נרשמו בשטחים פתוחים ביישובי המועצה מטה אשר. בני משפחת שדה שהיו בדרכם חזרה לביתם עצרו בדרך לאכול ואסף האבא התקשר לבנו סיון שלא הצטרף לנסיעה כדי לברר אם ירצה שיאסוף לו אוכל הביתה.

לאחר השיחה, סיון, כדבר שבשגרה לקח את אופניו ונסע לשטח החקלאי של המשפחה כדי לסגור את המים. אלא שאז מטח מלבנון תפס אותו בשטח פתוח וסיון שניסה להתמגן מתעלה סמוכה ספג פגיעה ישירה שלא הותירה לו סיכוי.

אסף שדה, אביו של סיון סיפר לחיים הכט: "זה נורא קשה מצד אחד כי חינכו את סיון לעצמאות ואומץ לעשות את הדברים בדרך שלו וגם כשידענו שהאזור שלנו מטווח בטילים כמה פעמים ביום וגם כשידענו שהשדות אלא שטחים פתוחים, ואצלנו השדות הם חיים וזה היה הבית שלנו ולצערי גם בית העלמין שלנו נמצא בשדות. אני לא דאגתי לסיון כי סמכתי עליו, הוא היה ילד עצמאי, חרוץ שקם ב-6 בבוקר לעבוד עד שעות הערב ובערב עובד במסעדות וחוזר ב-1 בלילה ישן קצת וקם לשדה. הוא אהב לעבוד בשדה בידיים, הוא תמיד אמר שהוא חקלאי ולא רוצה לעשות רישיון לטרקטור כי הוא רצה לעבוד עם הידיים. הוא לא סיפר לנו באותו ערב שהוא הולך לפתוח מים כי זה היה טבעי, לא דאגנו כי סמכנו עליו. 3 דקות לפני האזעקה היינו בקריות ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאביא לו משהו לאכול והוא אמר כן. לא שאלתי אם הוא בשדות וכשחזרנו הוא לא היה בבית, התקשרתי אליו והוא לא ענה ואז נלחצתי כי זה לא מתאים לסיון. כשפרסמו שמצאו גופה בשדות במסריק לי ירד הלב, לקחתי את הרכב וטסתי לשדות כי הרגשתי".

התקשרתי לחברים שאלתי אם יודעים איפה סיון, התקשרתי למנהל גידולי השדה ושאלתי איפה סיון, אמרתי לו שאני נוסע לשדה לבדוק והגעתי למשרדים של וראיתי את האופניים שלו וזהו אני מבין שהאסון בדרך אליי. אני נוסע עם האוטו וכשאני מגיע כבר המשטרה ואמבולנס נמצאים במקום ואני אומר למנהל גד"ש שיתקרב כי עדיף שאני שאשאר קצת מרחוק ושם למעשה בלי שאמרו לי הבנתי שאסון קרה לי ולמשפחה ואני יושב באוטו ומסתכל על השדות ואומר שהחיים של המשפחה יהיו אחרת ואז אני נוסע עם האוטו ומבשר לרחלי והילדים".

"אני לא חושב יותר מידי, אני מחליט שאני נשאר חזק בשביל המשפחה והילדים וגם כשאני צריך לספר להם – זה החלק הכי קשה בחיים להגיד להם שסיון לא יחזור ולדעת שסיון רצה ורוצה שנהיה משפחה חזקה ושמחה ומחייכת ונהיה ביחד. זה מה שליווה אותי ברגעים הקשים ובשמחות. סיון היה ילד שעושה שטויות, שלוקח סיכונים ואתגרים, ילד שהתמודד עם האתגרים של החיים והייתה לו אמת פנימית. הוא היה איש של צדק ונלחם על הדרך והדברים שחשובים לו. הוא החליט בכיתה י' שהוא מצליח ועושה בגרות ולמרות כל הקשיים הוא התמודד עם זה".

"הוא רצה להתנדב לצנחנים ורצה את זה בדרך שלו, להיות כמו כולם עם החבר'ה בגדודים ולתת את כולו למען המדינה, הוא היה אמור להתגייס שלושה חודשים לפני שהוא נהרג. היום הוא היה צריך להיות בטירונות צנחנים. כשאנחנו מסתכלים על התמונה שהוא נראה כמו אחד שמביט לכל הכיוונים עם חיוך מבויש, גלדיאטור שעדיין לא הספיק להילחם".

"סיון נולד בשדות, הוא היה יושב עם סבא ונוסע איתנו בשדות. הוא היה מכיר את הגידולים, שמות השדות, הוא אהב גם כשהוא עבד במקום אחר להגיע לשדות ולעבוד. אהב לקחת את חברה שלנו לפתוח מים, לשתות קפה בשדה, הוא רצה לחיות בקיבוץ ולעבוד בחקלאות  ואמר – האדמה זה המקום שאני מוציא בו הכי הרבה אנרגיה את היכולות שלי ועובד עם הידיים. הוא הרגיש שיש לו אחריות, בזמן המלחמה ששאלנו למה הוא הולך הוא אמר אם אני לא אעשה את זה מי יעשה?".

שדרת העצים מובילה מהקיבוץ לבית העלמין של הקיבוץ ובאמצע הדרך 50 מטר משם סיון נהרג. עצי הזית נשתלו לפני 15 שנה בטו' בשבט אז היה מחסור בכסף וסבא החליט שהוא קונה 250 עצי זית ומארגן את טו' בשבט. לאט לאט הוא הוסיף עוד עצים והיום יש שדרה ארוכה של עצים שנותנים פרי וזה מראה את האנשים שהם, את סבא שאול ואת סיון, אנשים שעשו את הדברים בדרך שלהם והרגישות הפנימית הייתה לא סטנדרטית. סיון היה רגיש לאנשים, לכל בן אדם שהייתה לו בעיה עד הרגע האחרון, הגיעו אלינו סיפורים שמילאו אותנו בגאווה".

במדבקה שהוצאה לזכרו נכתב: "ילד השדה הולך על הקצה כדי לא לתפוס מקום", "זה משפט שסיון כתב בסוף כיתה ו' וזה הלך איתו לאורך השנים. גם כי הוא אהב אקסטרים, אהב לנסות להתנסות וללכת על הקצה. גם כי כשאתה הולך על הקצה אתה משאיר מקום לאחרים, הוא היה צנוע וגם כשאתה עומד על הקצה אתה רואה את התמונה הרחבה יותר. זה המשפט שהוא נתן בכיתה ו' וזה מאפיין אותו לאורך כל השנים".

לזכרו של סיון שדה שנרצח מפגיעה ישירה של רקטה ב-06.11.2024 בכפר מסריק, בן 18 בהירצחו