"לא פשוט לעכל ששני הייתה קבורה בזמן שחשבנו שהיא חטופה. היינו בכיכר החטופים, טסנו למשלחות בזמן שהיא כבר איננה"

במשך 47 ימים חשבה המשפחה של שני גבאי ז"ל מיקנעם נחטפה ממסיבת ה"נובה" ברעים. הם פקדו מידי יום את כיכר החטופים ואף טסו לחו"ל כדי להיאבק ולהעלות את התודעה העולמית בנושא החטופים – כשבכל אותו הזמן למעשה שני הייתה קבורה בטעות עם צעירה אחרת שנרצחה במסיבה. המחדל הלא יאומן הזה משקף למעשה את הכאוס ששרר בישראל ב-7.10.

שני, הייתה סלקטורית במסיבת ה"נובה" ברעים, סמוך ל-6 וחצי כשהתחילה האש והמבלים הבינו את גודל האירוע הסתתרה שני במיגונית כשהיא פצועה מירי ברגלה. היא הספיקה ליצור קשר עם המשפחה ולעדכן שהיא פצועה ומסתתרת בחפ"ק המשטרתי אך מאז אבד איתה הקשר והמשפחה כאמור חשבה שהיא חטופה בעזה.

אימה, מיכל סיפרה: "מאז הלוויה אני כל יום עולה לבית העלמין. באותו בוקר שני הגיעה לחפ"ק המשטרתי וכשהיא הייתה שם דיברנו איתה, היא אמרה שיש איתה שוטרים אבל היא לא מרגישה בטוחה, סיפרה שהם אמרו לכל מי שהיה שם לברוח כי אין להם איך להגן עליהם יותר אבל במשך חודש וחצי החפ"ק זה היה המיקום האחרון שאנחנו ידענו שהיא נמצאה בו. היום ובדיעבד אנחנו כבר יודעים שהעבירו אותה לאמבולנס כי היא הייתה פצועת ירי אבל האמבולנס חטף ירי של RPG וכולם נרצחו, הטיל שפגע בהם לא התיר שום דבר רק DNA. כל מי שהיה עם שני במיגונית לפני שהיא ברחה לחפ"ק ניצל אבל איבד גפיים והם כרגע בשיקום".

ומאז בעצם אתם לא יודעים כלום וחושבים ששני בכלל חטופה

"רצינו להאמין שהיא חטופה כי בשורה התקדמו לסיום בדיקת הגופות ולא היה כלום, שום בשורה וזה גרם לנו להאמין היא חטופה. אחרי 47 ימים הגיעו אלינו וסיפרו שמצאו את השרשרת של חצי הירח של שני ושמצאו עליה DNA של שני ושל עוד בחורה שנקברה כחודש לפני. הצבא ביקש את אישור המשפחה של הצעירה ואנחנו מודים להם על זה שהם הסכימו למהלך ופתחו את הקבר, הוציאו את השרידים, ביצעו בדיקות יסודיות וגילו שמדובר בשתי בחורות. הצבא סיפר לנו הכל לא הסתירו שום פרט".

ומאז האירוע הקשה מספרת מיכל שהמשפחה מתקשה לחזור לשגרה: "אני עדיין לא מבינה כלום, לא סומכת על אף אחד, אני לא יודעת איך לתאר את זה אבל אני לא בוטחת בכלום. הלב עוד רוצה להאמין שאולי היא שם בעזה חטופה והיא עוד תחזור ולמרות שאמרו לנו שעשו בדיקה ואישרו שהיא נרצחה. אין ניצחון במלחמה הזאת ולא יהיה ניצחון, הם עשו לנו בית ספר ואף אחד לא היה שם. אחרי השיחה עם שני בעלי נסע לדרום הוא היה מ-9:26 באזור המסיבה ובמשך חמישה ימים חיפש אותה בידיים שלו. הוא ראה את כל הזוועות והיה חשוף לירי של מחבלים עליו וזה נס שהוא חי. אני לא חזרתי לעבוד, לא חזרתי לחיים, הבכי זה בכי שלא עוזב, זה תסביך של תקווה שהתנפצה. אולי אם היו מודיעים לנו את זה בשבוע הראשון לא היו בנו תקוות כל כך גדולות שהתנפצו וניפצו לנו את הלב. אנחנו כרגע בתקופה לא פשוטה בכלל, לעכל את זה שהיא הייתה קבורה בזמן שחשבנו שהיא חטופה. היינו בכיכר החטופים נסענו למשלחות בחו"ל כדי להילחם עליה בזמן שהיא כבר איננה".

וכעת, במקביל להתמודדות עם האבל הכבד החלו במשפחה בפעולות הנצחה לזיכרה של שני ופתחו ביוזמה שנקראת "חוט השני". "מה שנשאר לנו זה להנציח אותה אנחנו עכשיו בחיפושים לאיסוף תרומות להנצחה. באינסטגרם יש עמוד לזכרה שאנחנו משתפים בו הכל, אנחנו חושבים גם על לעשות לה פינת הנצחה בטבע כי כל נושא איכות הסביבה היה חלק ממנה, או אימוץ כלבים וחלוקת מאפרות כי היא הייתה כועסת על מי שהיה זורק סיגריה בים".