לבחור בחיים

"לבחור בחיים" לזכרם של נועה וגידי חיאל מאחוזת ברק, שנרצחו בפסטיבל המוזיקה "נובה" ב-07.10.

נועה חיאל, צעיריה יפיפייה בת 27 מאחוזת ברק סיימה בדיוק את לימודיה במכללת תל חי והייתה אמורה להתחיל את התואר השני הלימודי במדעי המוח, גידי אחיה היפה של נועה רק בן 24 עוד הספיק להעביר את חפציו לביתו החדש בראשון לציון לקראת התחלת הלימודים שלו במכללה למנהל. כל מה שהם רצו זה לחגוג, לרקוד ביחד וליהנות רגע לפני תחילת הלימודים. השעה הקרובה מוקדשת לזכרם של נועה וגידי חיאל מאחוזת ברק שנרצחו בשיא פריחתם בפסטיבל המוזיקה ברעים.

אביאלה, נועה הייתה ילדת פרחים, סטודנטית שלמדה והיה לה מאוד חשוב הציונים אבל שכשהיא לקחה חופש זה היה חופש, וגידי היה איש של אנשים והם כל כך המייצגים של החבר'ה טובים שהגיעו למסיבות האלה שכל המטרות שלהם הייתה להנות ולהיות יחד בטבע בחוץ".

מתי הם מספרים לכם שהם נוסעים למסיבה?

"לגידי היה ליין מסיבות "רדיו ברלין" והוא בדיוק חגג שנה לליין הזה, "נובה" היה חלק מיחסי הציבור. באותה שבת זאת הייתה השבת האחרונה לפני תחילת הלימודים של שניהם וגידי הזמין את נועה אליו שהיא תראה את הדירה החדשה שלו והם יצאו לבלות יחד והוא קנה כרטיסים ברגע האחרון לשניהם. הדבר שנועה הכי אהבה זה להסתובב עם האח הקטן שלה ולהשוויץ בו וצחקנו שבטח כל המסיבה היא הסתובבה שגידי מרדיו ברלין זה האחד הקטן שלה והיא לימדה אותו הכל".

הראל: "שניהם היו האחים הגדולים שלי ובשנים האחרונות היו כמו החברים הכי טובים. בשנתיים האחרונות הקשר התחזק והקשר היה מדהים. נועה היא אכפתית, כל הזמן דאגה לי והיה לה חשוב לראות מה קורה איתי. בחודשיים האחרונים היו מדברים ברמת יום יום, שנינו היינו צריכים אחד את השנייה. נועה בדיוק הביאה כלבה צ'או צ'או שיש הרבה התעסקות איתו והוא יקר והוא היה כמו הילדה שלה ועכשיו היא אצלנו לזיכרון, זה משהו ממנה. ולגידי יש את "רדיו ברלין" שחי ובועט יותר מאי פעם".

איך הליין הזה נולד?

גידי היה בדרום אמריקה ושמע מוזיקה אסיד-טכנו שאין כל כך בארץ והוא רוצה להביא את הסגנון הזה לארץ, צחקו עליו אבל בסוף 2022 הוא פתח את "רדיו ברלין" ותוך שנה זה הפך למעצמה ואין היום מי שלא מכיר את הליין הזה. יש לו כוח רצון ברמה גבוהה, מבחינתי הוא המודל לחיקוי שלי כל הזמן אני מסתכל עליו איך הוא היה עושה ואיך אני מנסה להתעלות עליו. אי אפשר לתאר את הקהילה שהוא יצר, זה מדהים, זה משפחה".

אביאלה: "נועה גרה בקיבוץ דן והיא תכננה להגיע אלינו לשישי ולצאת מאחוזת ברק לראשון לגידי, היא הגיעה בחמישי ואמרה שהיא נוסעת כבר היום כי גידי משגע אותה שהיא תגיע והיא נסעה ברכב שלי. ידעתי שיש מסיבה אבל לא ידעתי איפה, וקיבלתי בחמישי ושישי תמונות שלהם שהם יחד. בשישי הם יצאו יחד והגיעו למסיבה ב 2:30 לפנות בוקר. בשעה 06:28 קיבלתי טלפון מנועה "אימא אל תדאגי אנחנו בסדר, בדרך הביתה", התחלתי להתקשר אליהם להבין מה קורה כי מה פתאום היא כותבת לי אל תדאגי וזה מאוד הלחיץ אותי. ברגע שהם לא ענו התקשרתי לאלינה, חברה של גידי, שחשבתי שהיא איתם והיא סיפרה שמשוגרים טילים. הדלקתי טלוויזיה והבנו שקורה משהו אבל לא הבנו מה. בסביבות 11 הבנו שמשהו לא טוב קורה והתחלנו לנסוע לראשון כדי שנועה לא תצטרך לנהוג לבד הביתה, עוד לא הבנו מה קורה. גם אם הבנו מאוד סמכנו עליהם שהם יחזור הביתה בשלום"

הראל: "כל ה-8 ימים האלה סמכנו עליהם, אני הייתי הכי אופטימי שיש".

אביאלה: "ברור לנו שהם יחזרו, אין חיה כזאת שהילדים שלי לא יחזרו ואנחנו מכירים את שניהם שיש להם משפט שמקועקע עליהם "אין דבר אי אפשר" ועכשיו זה גם על הראל. זה משפט שכתוב על המצבה של סבא שלהם גדעון חיאל, שנפטר לפני שהם נולדו, וזה היה המשפט שלו. כשנועה חגגה 22 היא ניגשה לשגיא ואמרה לו בוא נעשה קעקוע יחד ובאותו רגע הוא נסע איתה וכשגידי השתחרר מהצבא הוא קעקע גם. זה לא משהו שנשאר ברמת קעקוע, זה משפט שהם התהלכו לפיו. גידי היה מפקד בצבא וכשהוא סיים מסלול הוא נתן להם ארנק עם הציטוט הזה וזה משפט שמאוד מזוהה איתם. ולכן באותו יום אמרתי אין דבר כזה שהם לא יכולים, הם יוכלו והם יחזרו וכל פעם אמרתי הנה הם חוזרים – אבל הם לא חזרו".

חשבת על זה שאולי הם נחטפו, עבר לך בראש המחשבה הנוראית הזאת – מה עדיף ?

כשהמחשבה האחרת שהם אינם בין החיים אז היא לא כל כך נוראית. אנחנו ב-8 ימים האלה נכנסו למוד של מכונה, הקמנו חמ"ל בבית, היו מי שניסה לאתר, לאכן טלפונים, לצפות בסרטונים ואי אפשר היה לחשוב ולתכנן, היה בלאגן נוראי".

אחרי 8 ימים של המתנה וחיפושים, ב 15.10 מגיעה הבשורה הקשה על נועה ו-24 שעות אחרי הגיעה הבשורה על גידי: "היום אנחנו יודעים מה קרה אחרי שאנחנו אלה שעשינו את הבירורים. הם יצאו דיי ראשונים מהמסיבה, הם היו באוטו עם שלו גל ותמר גולדנברג חברה של נועה מראשון לציון. הם הגיעו לפקק שמחבלים שם התחילו לירות על מי שישב ברכבים, גידי עשה פרסה ונסע לכיוון מפלסים ושם הם ספגו RPG בכניסה לקיבוץ. פינו אותם כבר באותו היום אבל לקח הרבה זמן עד שהגיעו לזיהוי שלהם".

מה עובר עליכם באותם ימים?

"הימים הראשונים של אחרי ההודעות כל הלוויה השבעה דיי לא ברורים לי, הכל מטושטש. לא הבנו. רק היום מתחיל ליפול לנו האסימון".

הראל: "במהלך הימים שלפני ההודעה הגיעו אלינו מתקשרות ואמרו שהם חטופים בעזה מתחת למנהרה ואתה רוצה להאמין בכל דבר ואז הכל מתפוצץ לך בפנים".

אביאלה: "אני נפגשת הרבה עם משפחות שכולות מהמסיבה ולא רק וכולם אומרים לי אוי ואבוי שאיבדתי 2 ואני כל הזמן מחייכת בלב ואומרת שלפחות הם ביחד, זאת נחמה מטופשת ואידיוטית אבל הם כל כך אהבו אחד את השני".

"הגלובלי הזה הוא נוראי ואני לא ישנה בלילה, לא רק כי איבדתי 2 ילדים אלא בגלל המצב שהגענו אליו כי יש לי עוד ילד שאני מחויבת לשמור עליו. אני עסוקה בלשקם את הבית שלי ואת המשפחה ואין לי כוחות אני מותשת אבל המדינה הזאת צריכה פירוק והרכבה מחדש. לפרק כל מה שיש כאן".

אתם מתעסקים בנושא התחקירים?

"עכשיו כן, כל עוד השכנים והחברים נמצאים בצבא אנחנו שותקים עד שתסתיים המלחמה, אבל התבלבלנו כי אין מלחמה ואין לא מלחמה עכשיו צריך התחיל לברר מה קרה ומי האחראים. יש הרבה ולא אחד ואני חייבת להגיד שאצלנו בקבוצה של ההורים לכולם ברור שזה לא מספיק להחזיר מפתחות. אנחנו נברר ומי שאחראי יעמוד לדין ולא יצא עם פנסיה הביתה ותהיה לו הקלה. לי תהיה הקלה אם מי שאחראי ישלם את המחיר ואז האחרים יזהו ומהאירוע הזה ילמדו".

אביאלה התייחסה גם לדבריו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי בנושא ה"נובה" כשיומיים אחרי האסון התראיין לחדשות 12 ואמר: "היה מה שקרה ביום שבת, היה גם את המסיבה הזו שתרמה תרומה בלתי מבוטלת לכאוס הזה": "המסיבה הזאת אושרה על ידי הצבא והמשטרה, חודשיים אחרי זה היה צריך להיות שם דרום אדום, על מה הוא מדבר שייקחו אחריות ולא יפילו אותה על אחרים".

"אני כל כך מצטערת שנועה לא כאן כדי שתראה כמה אוהבים אותה וכמה מעריכים ומתגעגעים אליהם. היא הייתה כל כך צנועה והייתה כל כך יפה מבפנים פי מיליון ממה שהיא הייתה יפה מבחוץ, היא הייתה צנועה לא הבינה כמה אוהבים אותה. גידי זה היה משהו אחר, הכל בגדול, יפה, חזק, חכם הוא ידע בדיוק מה רוצה ואיפה הוא צריך להיות".

עוד לזכרם:

• "היינו בטוחים שהם יתקשרו כשהם יגיעו למקום בטוח, אבל לא היה מקום בטוח"
• יישוב אחד, שבעה נרצחים: "החיים חייבים להימשך והחיטה תמשיך לצמוח"

יצא לך לשמוע בשבעה דברים על נועה שלא ידעת?

"כל הזמן נפתחות בפניי מגירות חדשות יפות שקשורות לנועה. אני הייתי סוג של המסדרת שלה, המארגנת, ואז בשבעה אני מבינה שהיא סידרה לכולם וכל מי שהיה לו קושי היה מתקשר להתייעץ איתה וזה היה מדהים לראות את הילדה שלך מכיוונים אחרים".

הראל: מגיל קטן זה תמיד היה "אתה אח של גידי" ככה היו מכירים אותי ומכבדים אותי. יום לפני האסון ארגנתי מסיבה וגידי עזר לי לארגן אותה, זה היה משהו חמוד וקטן שהלך וגדל וב-7.10 קמתי בשעות הצהריים אחרי לילה ארוך ואימא לא העירה אותי. עכשיו מה שאני עושה זה סוג של להמשיך, עוזר "ב"רדיו ברלין", שזה כמו הילד שלו ואני רוצה להשאיר את זה חי ובועט. הכי חשוב לי שזה ימשיך אם זה ימות מה יישאר".

אתה מתכוון להתגייס לצבא?

"גידי המליץ לי ללכת לשירות משמעותי בגדודים, אני חושב פעמיים, ואחרי מה שקרה הראש היה בין לא להתגייס בכלל לאנשים שהם כמוני כמוך. לאימא יש בהחלט משקל בהחלטה".

אביאלה: "הילדים שלי לא הלכו בצבא הם הלכו במסיבה, אין ערבות. אני לא רוצה שהוא ילך לקרבי, שימשיך בשנת השירות שלו אבל יש לו את המסלול חיים שלו והוא צריך לעשות מה שטוב לו. יהיה לי קשה מידי אני אפנה ואגיד לו יהיה לו יותר מידי תמיד אפשר לחזור אחורה".

על יום ההולדת של גידי ב-23.12 סיפרה אביאלה: "אנחנו שורדים בזכות החברים של נועה וגידי, אנחנו עטופים מאוד כי היו להם מעגלים של חברים שאת חלקם לא הכרנו. יש לנו נוהל של קבלת שבת, כל שישי ב 17:00 הבית פתוח ומי שרוצה מגיע. ומי מהחברים שמגיע להורים ליישוב מגיע יושב איתנו לשתות יין לאכול, צוחקים בוכים וגידי כבר סגר מסיבות ברדיו לכל השנה ואחת מהן יום לפני היומולדת שלו שנקראה "גידילדת", זה היה חודשיים אחרי ואני ושגיא לא היינו כי היה לנו מאוד קשה".

הראל: "אני הייתי במסיבה, ואתה מחפש אותו באמצע האירוע, כל האירוע חיפשו אותו כי הוא היה נוצץ בתוך אלפים היית רואה אותו. באמצע הלילה אבא שלי שלח הודעה וזה היה בדיוק ברגע שבירה שאני וחבר של גידי התחלנו לבכות, והוא שאל אם אלינה חברה של גידי כבר עלתה לנגן. רבע שעה אחרי זה הוא כבר היה במועדון והוא העלה לכולם את מורל. הוא סיפר שהיה לו קול שקרא לו להגיע כדי להרים את כולם. זה היה אחד האירועים הכי עוצמתיים שהייתי בהם". 

ואז מגיעה היומולדת של נועה ב-04.03

"כבר בחודש ינואר הגיעו החברים שלה והם עשו לנו מסיבה בטבע כמו שהיא אוהבת. הייתה שם הפקה מטורפת, נועה כתבה הרבה משפטי חכמה שמצאנו ופיזרנו משפטים שהיא כתבה והייתה מוזיקה נהדרת מ-11:00 בבוקר ועד 23:00 וכל המשפחה הגיעה מכל הגילאים. הרגשנו שם את נועה בכל מקום זה היה אירוע שתפור למידותיה.  הם היו ילדים של אור, של אהבה ונתניה וככה צריך לזכור אותם".

יש מישהו שנמצא בקשר איתכם מהפוליטיקאים?

"אנחנו לבד, 120 חברי כנסת אף אחד לא דפק לי על הדלת ולשאול מה קורה איתנו וזה מכעיס. לי יש עסק אם קורה משהו למישהו בעסק שלי כשלא אני אשמה אני אגש. אני לא מבינה איך למדינה יש תיק שאומר מה קורה אילו משהו קורה".

הראל: "המסר שלי זה לבחור בחיים כי זה מה שהם היו רוצים שנעשה, שנשמח ונחייך ולא נשכח אותם וזה מה שאנחנו עושים, אין לי מה לעשות פה אם אני לא אבחר בחיים".