בצעד חריג: בית המשפט אישר לזוג קטינים להינשא

שופט בית המשפט לענייני משפחה נוף הגליל-נצרת, איתי כרמי אישר בצעד חריג לזוג קטינים להינשא לאחר שהצעירה הרתה. מדובר בזוג קטינים מהחברה החרדית כשנערה בת 17 והנער בעוד שבועות אחדים יציין יום הולדת 18. השניים הכירו דרך חברים משותפים בזמן שהנער למד בישיבה במקום מגורי משפחת הנערה ולאחר שהפכו לזוג הנערה הרתה. השניים שיתפו את הוריהם וביקשו את עזרתם והצדדים פנו לבית המשפט שיתיר נישואיהם.

כבר בפתיחת הדיון הודיע השופט כרמי שהוא נעתר לבקשה החריגה וציין כי חוק גיל הנישואין עבר שינויים במרוצת השנים באופן התואם תפיסות מתקדמות של שוויון מגדרי, טובתם של קטינים, חירות הפרט ותקנת הציבור.

במהלך הדיון הוזמן ביצוע תסקיר מבחן כדי לבחון את בקשה ולאחר סיום ההליך הוגשה לשופט המלצה שלא להתיר את הנישואין. כשמסקנת העובדת הסוציאלית הייתה שנישואי בוסר אינם לטובת הקטינים. "ממילא במציאות הישראלית קשה להשתחרר מנישואין אם יתברר כי הם אינם לטובת מי מבני הזוג ובאין נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינים אין הצדקה למתן ההיתר", כתבה. גם המדינה הצטרפה לחוות דעת זו והמליצה שלא לאשר את הנישואין.

אלא שהשופט כרמי קבע שהוא אינו מאמץ את מסקנות התסקיר – משום שהן אינן מבוססות נסיבות פרטיות אלא מדיניות כללית. במילים אחרות, כתב שופט כי: "התסקיר יצא מתוך הפרט אל הכלל, ובזאת חולשתו, שכן המדיניות הכללית היא נקודת המוצא, העוברת דרך נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ומסתיימת במסקנה המיישמת כלל על מקרה פרטי".

"מאחר ובמקרה שלפניי הבקשה כולה נעוצה בעילת ההיריון, אתחקה אחר השתלשלותה של עילה זו עד ימנו, וכיצד יש להתייחס אליה במצב המשפטי העדכני. מטרתו של המחוקק היתה תחילה להגן על הילוד. לחסוך ממנו את התווית החברתית של ילד שנולד מחוץ לנישואין. בספרות המקצועית הובעה העמדה לפיה כאשר הנערה הרה, עילת ההיריון כשלעצמה מספיקה למתן ההיתר. דומני כי העמדה המאוזנת, ששמשה להלכה, בתקופה בה הייתה עילת ההיריון עלי חוק, היא שהיריון כשלעצמו, אומנם אינו גובר על העיקרון שביסוד החוק האוסר נישואי בוסר, אך יש לראות בו שיקול חשוב ורב משקל, בשקלול השיקולים. כלומר יש לראות בהיריון נסיבה מיוחדת הקשורה בטובת הקטין או הקטינה ולבחון האם, במכלול, היא מצדיקה את מתן ההיתר. וכשם שכל נסיבה ונסיבה משקל משלה, הרי שנוכח ההיסטוריה של עילת ההיריון (הנטועה בדילמה כנה ורבת פנים הקשורה בקטינים, משפחתם, קהילתם והילוד (הגם שטרם בא לעולם)), מותר לשוות לה משקל רב".

בהכרעתו הזכיר השופט דברים שכתב הנשיא לשעבר, השופט שמגר: "מדובר בבני אדם, על רגשותיהם, חוויותיהם ובעיותיהם. בני אדם שונים זה מזה והמגוון שבשוני הוא רב. שמירת כבוד האדם אינה רק סיסמה. חייב להיות לה הד וביטוי בבדיקת בעיותיו האישיות של הפרט…חברה שקולה, נבונה ומתקדמת אינה כפותה בכל הנסיבות לנוסחאות נוקשות, ויכולה לחיות עם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ניתן לתת לעתים משקל גם למאווייו האישיים של הפרט…".

עוד ציין השופט כרמי כי בחן את נסיבותיו האישיות של כל אחד מבני הזוג; בשלותם ותפיסת המציאות שלהם הן מתוך התסקיר והן מתוך התרשמותו הבלתי אמצעית בדיון; את נסיבות הקשר ביניהם ואיכותו; מערכות היחסים של השניים מול משפחות המוצא; החתך החברתי-כלכלי של משפחות המוצא; התמריצים לבקשה ומקורם והרקע הקהילתי בו נטוע הזוג והשפעותיו. ובמקביל נבחנו גם ההשלכות שעשויות להיות על כל אחד מבני הזוג אם תידחה הבקשה; העול החברתי והאישי הכרוך במצב אליו נכנסו, הן בנקודת זמן זו והן לאחר הלידה הצפויה; האיסור ומחיריו – הגיע למסקנה שטובת הקטינים היא היתר הנישואין.

"מדובר בבני זוג שהפרש הגילים ביניהם עומד על שנה. שניהם אומנם מתחת לגיל הנישואין, אך גם אינם רחוקים ממנו. מתוך התסקיר עולים בבירור הפרטים הבאים, השניים מקיימים קשר טוב ומשמעותי, מזה כשנה. הם שיתפו את ההורים על קיומו של הקשר, למדו להכיר זו את זה ובעלי רצון משותף, חופשי והדדי להינשא בלא איומים או חשש מדחייה. בני הזוג שוחחו על עתידם המשותף ותכננו למסד את הקשר בעוד כשנה, עם סיום לימודי הנערה. באופן בלתי מתוכנן, הרתה הנערה, השניים שיתפו את הוריהם. כאן המקום לציין כי התרשמתי מכנות דבריה של אם הנערה בדיון לפניי, מהם עלה כי היה חשוב לה לִפְרוֹשׂ לפני הנערה את כל האפשרויות. לרבות האפשרות של הפלה. התרשמתי כי התקיים תהליך עיבוד משמעותי ובטוח, כאשר היה ברור ש"להתחתן זה לא הדבר הראשון שרצים לעשות". האם ראתה חשיבות בחופש הבחירה של הנערה, ולא רק זאת, אלא שאפשרות הבחירה בנישואין, באה לאחר שהורי הנערה בדקו את החתן ומשפחתו ונוכחו בקיומה של אהבה בין השניים. ללמד על כך שהנישואין אינם מתחייבים מההיריון, המהווה אומנם גורם מאיץ אך לא גורם מַתְנֶה. לשני בני הזוג עורף משפחתי איתן, התומך בהחלטתם, ומתכוון ללוות, להדריך, לכוון ולסייע בשנותיו הראשונות של התא המשפחתי".

לסיום התייחס השופט למצבם של שני הנערים: "הנערה עובדת ומשתכרת סך של 4,000 שקלים, היא מסייעת לאביה בהנהלת החשבונות בחברה המשפחתית, מחזיקה בחשבון בנק עצמאי ולומדת לבגרויות. הנער, שכיר אף הוא במקום עבודה יציב (במסגרתו לומד לרישיון הפעלת ציוד מכני הנדסי) ומשתכר סך של 9,000 שקלים. מחזיק בחשבון בנק עצמאי. בד בבד עם עבודתו משלים בגרויות ומתכוון להתגייס לשירות סדיר בצה"ל. התרשמתי משני נערים צעירים, נבוכים מהמעמד, שניהם התרגשו וניכר היה כי קשה להם להתנהל באופן משוחרר. עם זאת, הייתה כנות רבה, הבנה והפנמה של המצב. כאשר עומתו עם האפשרות שבקשתם תידחה, הנערה לא ידעה להשיב כיצד תנהג, אך העריכה שתושפע לרעה מבחינה רגשית. הנער אף הוא לא ידע להעריך כיצד יגיב, אך הוסיף שיתייעץ עם הוריו, יחשוב ויתייעץ עם רב. השניים שכרו דירה בקרבת הוריה של הנערה. הדירה אינה מאוכלסת, אך הנער עובד בה ומכין אותה לקראתם".