מירב שיינס: "דיברנו ופתאום שמעתי אותו נאנק מכאבים וקורא לסמל, הבנתי מיד שהוא נפגע אבל לא שהוא מת"

"דיברנו ופתאום שמעתי אותו נאנק מכאבים וקורא לסמל, הבנתי מיד שהוא נפגע אבל לא שהוא מת. לא האמנתי, זה היה נשמע לי לא הגיוני", כך תיארה מירב שיינס, אימו של סמל אייל שיינס שנפל ביום חמישי האחרון ברצועת עזה. במשך 10 דקות נשארו בני המשפחה על הקו ושמעו את קולות הקרב עד שהטלפון נותק.

סמל אייל שיינס, מקיבוץ אפיק היה לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל והיה רק בן 19 בנופלו. ביום שישי בבוקר הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבני יהודה, כשלאורך כל הדרך עמדו אלפים עם דגלי ישראל.  

מירב: "לצערי לא דיברנו הרבה במהלך התקופה הזאת, הוא היה בלי טלפון ברצועה וכמישהו היה מגיע עם טלפון הוא היה יוצר קשר. השיחה האחרונה הייתה מהמספר של הסמל והוא גם אמר שקשה לו לדבר איתנו שהוא שם בגלל הגעגועים זה מקשה עליו. היה לו חשוב לדבר איתנו כי הוא רצה לעדכן שהוא יותר, הוא ידע שאנחנו מחכים לשיחות האלה שהוא מעדכן מתי הוא יוצא הביתה. היה לו חשוב כי הוא רצה מאוד גם להגיע להופעה של יסמין מועלם שזכה בכרטיסים להופעה שלה והוא מאוד שמח והוא רצה לשתף אותנו. היו לו תוכניות לימים שהוא היה צריך להגיע הביתה. כל פעם שהוא היה מגיע הוא היה ממלא את הימים בקפידה ועשייה בביקורי משפחות, היה  לו מאוד חשוב".

איפה ה-07.10 תופס אותו?

"לאייל הייתה בעיה בברך, לקחו אותו לצילום בביקור רופא ממש בסוכות ובגלל החג היה סגור. אמרו לו שב-08.10 ייקחו אותו לצילום אבל אז פרצה מלחמה לא לקחו אותו לצילום והוא בקושי דרך על הרגל, הוא היה עם ברך נפוחה עד שטיפלו בו. הוא סגר 35 ימים והתחילו לדבר על זה שמקצרים להם את ההכשרה וכולנו נלחצנו. חשבנו שהוא במקום מוגן ולא ייקחו אותו למלחמה וכל ההורים היינו בהלם שמדברים על לקצר. זה אומנם התארך מחדש וקצת ניחם אותנו עד שהגיע הטקס של הענקת הכומתה ושם כבר ידעתי שלא נראה את כל הילדים האלה, שאת חלקם לא נראה".

במקום שמחה הייתה אווירה של חשש ופחד

"כן, ממש לא היו מחשבות שמחות כי ידעתי שברגע שהוא יקבל את הכומתה ויחזור לגדוד אני אצטרך להתחיל לדאוג, ממש לא שמחתי".

היו לכם שיחות על זה?

"היו לי הרבה שיחות איתו, הוא לרוב השתיק אותי ואמר לי לא לדבר על זה כי זה מכביד עליו. הוא היה מאוד שלם עם זה שהוא בחר להיות לוחם והוא הבין את זה שהוא נכנס למלחמה. אני לא חושבת שהוא היה מורעל אבל אני חושבת שהוא היה מאוד מחובר לצוות ולאנשים, הוא הרגיש שהוא חייב להיות שם וכולם חייבים להיות שם. הוא קצת דאג לעצמו אבל היה בטוח בעצמו שהוא יחסית יותר מוגן מאחרים שם".

מתי אתם מבינים שהוא נכנס לעזה?

"הוא אמר לנו, התקשר ואמר שהטלפון ייסגר ולשמחתי ביקשתי ממנו שכל פעם שהוא נכנס אני רוצה שהוא יעדכן אותי ושלא ימנע ממני מידע. הוא עשה את זה, לא שזה הרגיע אותי אבל ידעתי כאימא איפה הוא. סמכתי על המפקדים שלו, המ"פ עשה לנו שיחת הורים ואמר את כל המילים הנכונות שאימא צריכה לשמוע שישמרו על הבן שלה. האמנתי לו ואני מאמינה לו שהוא ניסה לשמור על אייל ולא הצליח. אייל היה בעזה 3-4 חודשים, הוא רק סיים את ההכשרה".

על השיחה האחרונה שבה שמעה את הפגיעה בבנה סיפרה: "יום חמישי 13:15 בצהריים, רגע לפני שהוא יצא הביתה. תמיד שהוא דיבר איתנו גם כשהיה לו קשה או חם תמיד זה היה באותו טון של מצב רוח מרומם ותמיד דאג לחזק אותנו בסגנון שהוא מדבר. חיכיתי לטלפון בלילה הראשון שהוא התגייס, של בכי לאימא של קשה לי ואף פעם זה לא קרה וזה הדהים אותי לאורך כל השירות שלי. ידעתי שהוא בלב רפיח, הוא אף פעם לא הסגיר מידע או מה הם עושים ועשו. דיברנו ואז אני שומעת אותו נאנק מכאב וקורא לסמל והטלפון כנראה נפל לו מהיד ואנחנו ממשיכים לשמוע. אותו אנחנו לא שומעים. אני מיד מבינה שהוא נפגע כי הוא היה מדבר איתנו אם לא, אבל לא מבינה מיד שהוא מת. לא האמנתי, זה היה נשמע לי לא הגיוני. הטלפון התנתק אחרי 10 דקות, שמענו רעשים של קרב וכשזה היה הייתי מאוד מסוחררת ונרגשת ולא משעתי את הניואנסים הקטנים שהיו ברקע. הייתי בבית עם איתי ונועם, שלושתנו דיברנו, שלושתנו שמענו את זה וזה בלתי נתפס. זה הרגיש שאני נמצאת בהזיה לא אמיתית. מצד שני יש גם מחשבות שאולי הוא ניסה לחפש קליטה בטלפון והיה חשוף לצלף זאת גם מחשבה שעולה, שאולי אם לא הייתה השיחה הזאת הוא היה נשאר בחיים. אבל המחשבות האלה לא יעזרו כרגע לאף אחד".

וביום שישי אלפים ליוו את אייל בדרכו האחרונה כשהם עומדים בצידי הכביש עם דגל ישראל: "זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיים שלי, צחקתי בלב כי אייל היה ביישן ונבוך וחשבתי שאם הוא היה רואה את זה הוא היה משפיל מבט מרוב מבוכה שזה מה שעושים. אני חייבת לציין שזה חיזק אתנו מאוד כמשפחה כשראינו את כל הגולן עומד שם לכבודו, זה היה סוריאליסטי לגמרי ומדהים. אני הגעתי להלוויה מחוזקת בזכות זה והיה לי חשוב להודות לכל תושבי הגולן, זאת קהילה מדהימה".