נזקי ענק בעקבות ההילולה במירון: "מאות מתפללים פרצו, חיבלו בגדר, תלשו אותה ועברו בשטח שלי בדרך לרשב"י"

ירין דורון | מדברים ברדיו | 19.05.25

למרות הדיווחים על "אירוע ללא תקלות" בהילולת הרשב"י, תושבי סביבת המירון מתלוננים על נזקים רחבי היקף כתוצאה מהתפרעויות של מתפללים: שערים שנחתכו, גדרות שנתלשו ופירות שנקטפו, ימי עבודה שפוספסו גרמו נזקים כלכליים אדירים לחקלאי ותושבי האזור. יוני הרשטיק, חקלאי מכרם בן זימרה סיפר על הנזקים הכבדים שנגרמו למטעיו.

"במהלך ההילולה, ביום  חמישי בלילה, המונים של אנשים מאמינים שהיו בדרכם להילולה חיפשו דרכים עקיפות על מנת להמנע מכניסה למחסום המשטרתי. אותם אנשים הגיעו עם דיסק נטען, חתכו שער שלנו שמקיף את הגדר שהצבנו כדי שלא יכנסו חיות וגנבים. אנשים הערימו על המשטרה ועל מג"ב, נכנסו, או פרצו יותר נכון, קטפו פירות,  וכשהם הגיעו לצד השני של המטע, חיברו כבל לגדר, תלשו את הגדר ועברו בדרך לרשב"י. לא מדובר באדם אחד או שניים, אלא במאות של אנשים שעברו דרך הפתח הזה. הם השאירו נזק אדיר ואני גיליתי את זה בבגלל תקלה במים. דרך הפתח בגדר נכנסו חיות ואז קיבלתי התראה. גם שנה שעברה זה קרה, אבל סלחתי להם בגלל שלא נתנו להכנס בעקבות המלחמה- אז קיבלתי את זה בהבנה. הפעם זה היה מוגזם".

"בזמן המלחמה, שאנחנו שנה וחצי אוכלים קש, קוטפים תחת טילים ושוכבים מתחת לטרקטורים כדי להמנע מרסיסים, ולא מרגיש שהמדינה השקיעה בנו את מה שאנחנו צריכים. אז לא רק שאינם משקיעים בנו- משקיעים בהילולה, 90 מליון שקל. ברור לי ושאלתי את המועצה למי אני פונה לפיצויים- ואני בספק שאראה מזה משהו".

"יכול להיות שצריך לתגבר שוטרים, או לוסת יותר את המגיעים להילולה כי הפקקים הם אדירים. כשאנשים שמעו שאני עולה לראיון, אמרו לי לדבר על זה. יש אנשים שלקחו חופש למשך יומיים על חשבונם כי לא יכלו לצאת לעבודה. לא ניתן היה להשלים נסיעה של רבע שעה לצפת בשביל לעשות סופר. אנחנו מדבירם על מספר לא דל של יישובים שבסלו:  כרם בן זמרה, דלתון, עלמא, ריחניא, מירון,  אור הגנוז, כפר שמאי, פרוד וישובים נוספים".

"אני בן 37 נשוי פלוס 4, תושב כרם בן זמרה, ההורים שלי נולדו פה. מעבדים אדמות וחיים מחקלאות- דובדבנים מימיש, נקטרינות תפוחים. הבית שלי קו ישיר למרון א- ראס, אבל אנחנו לא תחת המתווה פיצויים. זאת על אף הקו הראשון של הבתים במושב נמצא פחות מחמישה קילומטר מהגבול. המדינה צריכה להיות פה כמה שיותר. ההורים שלי לא סיימו לשפץ את הבית כי הוא נפגע למלחמה, הם חזרו לבן זמרה כי אין ברירה. כעת הם לקראת סוף השיפוץ".  

"יש אנשים שהיו חודשים בתאילנד על חשבון המדינה, ואנחנו נשארנו מאחור. יש משפחות שעכזבו את המושב, שילמו משכנתא בבן זמרה ושכירות בנתניה. אני לא יכלתי לעזוב. עזבנו בכמה ימים הראשונים לאזור תל קציר אבל הייתי צריך לחזור, ובכל פעם שעליתי למושב- הדופק עלה. אבל הייתי חייב לחזור כדי לעבוד. אמרתי לאבא שלי- זה או אני או אתה בשטח- כי אם קורה משהו למישהו מאיתנו השני חייב להשאר בשביל המשפחה. היו המון פירות שלא קטפו כי לא היה מי שיקטוף- משבר רודף משבר".