ראש הממשלה החליט להשהות את החקיקה. הוא לא עוצר. לא מבטל. הוא לא גונז. רק משהה. יש לנו בקנה את הימים הכי חשובים בלוח השנה העברי וכנראה שהמשך החקיקה במועדים הללו, יובילו אותנו לתמונות שאף אחד משום מחנה לא רוצה לראות. שסע חברתי וקרע עממי שאני לא רואה איך מרפאים גם לא בעוד שנים רבות. המדינה חולקה לשניים. מדינת יהודה ומדינת ישראל. מלחמת האזרחים הייתה כבר בפתח. אבל גם לירידה זמנית מהעץ יש מחיר. על הדרך בן גביר הוציא עוד הבטחה שכנראה לא תקויים. מיליצייה חמושה שתיהיה תחת פיקודו הישיר של מי שהוביל את נערי הגבעות והאדם שבאמת פעל כמו אנרכיסט. הוא יקבל צבא אישי. צבא של מסערבים על מפגינים. אני מסייג שוב, כל זאת במידה וביבי יחליט לקיים. אני לא הייתי בונה על זה. אבל אם כבר הזכרתי אנרכיה. אז אין ספק שהמוני ישראלים, סבים וסבתות הורים וילדים גברים ונשים שכלי הנשק שלהם הוא דגל ישראל, הם אלו שהצליחו להרעיד את המדינה ולהגיד בצורה ברורה – שינוי שיטת המשטר בישראל תביא אותה לקץ קיומה הנוכחי. אתם רוצים דיקטטוריה עם מלך נערץ? תגייסו טייסים חרדים. רוצים הייטק בצל הדיקטטורה? לכו ללמוד באקדמיה שבה שולטת הממשלה. כנראה שלימודי ליבה לא יהיו שם. השופטים בארץ לא יהיו שפוטים. הם ישארו העוגן שדואג לאזרח הקטן. כשדנה וייס שאלה את השר שלמה קרעי מי ידאג למיעוט ומי ישמור על החלש, הוא ענה בלי למצמץ – אנחנו נשמור. תסמכו עלינו. הממשלה תדאג לזכויות הפרט.
אני באמת כבר לא יודע אם לצחוק או לבכות. הוא ישמור על זכויות? הוא? – והמילה שכל עיתונאי הימין מנופפים בה ביממה האחרונה היא המילה "סרבנות". אמיר איבגי ועמית סגל לא מבינים איך קציני צבא וטייסים ולוחמים איימו לסרב להתגייס אם תיהיה כאן דיקטטורה. סגל שלחם וסיכן את חייו באולפני גלי צה"ל. ואיבגי שהיה מדריך בחיל השיריון, הם מעזים להעביר ביקורת על האנשים הכי איכותיים במדינה שלנו. טלו קורות מבין עיניכם. ואחרי שאתם עושים את זה, תדברו על הסרבנות האמיתית. הסרבנות של החרדים. את זה סגל ואיבגי בולעים ללא כל בעיה. אצלם לומדי התורה והלוחמים בחזית זה אותו דבר. אז לא צריך להתרגש. לא צריך להתקפל. ובעיקר לא צריך להאמין לכל הצהרה של ראש ממשלה שמתחילה בהסתה כנגד המפגינים ומסתיימת בעוד הסתה.
הוא לא עוצר. הוא משהה. ואחר כך ימשיך. אם אנחנו נסבול את זה עכשיו, ילדינו יהיו הבאים בתור.
להאזנה