"תוך כדי שיחה בנינו בשעה 14:07 הוא פתאום לא ענה, ניסיתי ליצור איתו שוב קשר מספר פעמים אבל הוא כבר לא ענה"

חיים הכט | ישראל במלחמה | 10.12.23

מלח הארץ, אייל אוזן, נהרג ביום חמישי בגבול הצפון מירי נ"ט בזמן שעיבד את אדמותיו ביישוב מתת שם גידל נשירים וטיפל בלולים. בנו ניב אוזן, סיפר היום לחיים הכט בתוכנית "מדברים ברדיו": "היינו מודעים לסכנות ומאוד נזהרנו מלהגיע למטעים וללול בגזרה הצפונית. אבא שלי אחרי 60 ימים של המלחמה שלא הגיע לשטח לא יכול היה לעזוב את המקום. באותו יום הוא מכר טרקטור לחבר ובחזרה הביתה הוא נכנס למטעים וספג את ירי הנ"ט. אבא שלי כל החיים דאג למשפחה שלו ולי, היינו עובדים יחד בסחר בטרקטורים ואחרי המכירה הוא התקשר אליי וסיפר לי על המכירה. תוך כדי השיחה אני לא בטוח עדיין אם זה מחוסר קליטה או בגלל האירוע עצמו אבל ב 14:07 הוא לא ענה לי. לא שמעתי את הפיצוץ ובגלל זה הייתי מופתע וניסיתי ליצור איתו שוב קשר מספר פעמים אבל הוא לא ענה. אבא שלי הוא קדוש כי הוא הלך לעבוד את האדמה שלו ולעשות את הדבר שהוא הכי אהב והתקשר לשתף אותי וזאת הייתה שיחתנו האחרונה".

"אבא אהב לעבוד את האדמה, קידש את המדינה בפירות וביצים ואהב את העבודה שלו, אני מאחל לכל בן אדם לאהוב את העבודה שלו כמו אבא שלי. אני זוכר אותו בתור ילד מגיע ב-11 בלילה שטוף זיעה וקם ב-4 בבוקר לעבוד. הוא מודל לחיקוי שלי ואני זכיתי ל-25 שנה עם בן אדם הכי מדהים שהכרתי".

אתם עדיין שקועים בכאב הנורא, אבל האם יש מקום לכעס על המדינה שהפקירה את אבא שלך גבול הצפון?

"אבא שלי כל החיים שלו עשה דברים מאהבה, רק מאהבה, אני לא כועס על אף אחד אני חושב שבימים שאנחנו נמצאים מה שמנצח תמיד זה אהבת חינם. כמו שאבא שלי נתן אהבת חינם זאת הצוואה שלנו. אף פעם אבא שלנו לא עירב אותנו בחסרים או חוסר יכולת, הוא היה הכי גיבור שיש ועם כל החוסר יכולת בחודשים האחרונים אבא שלי לא יכול היה להפסיק לעבוד. הוא ניסה ככל יכולתו לעבוד ולפרנס את המשפחה וככה הוא ייזכר כבן אדם המדהים שהוא".

ניב אוזן. באדיבות איגוד הכדורסל

"אבא שלי גידל ונטע בידיים שלו ושל עובדיו 240 דונם של פירות נשירים ובכל זאת תמיד היה מלווה אותי בדרכי. הוא לא הפסיק אף משחק שלי בחיים שלו (ניב שחקן מכבי רחובות) והיה מוותר על העבודה שלו כדי ללוות אותי ותמיד וגם עכשיו יותר אפילו אנחנו שואלים מה הוא היה רוצה שיקרה. אנחנו יודעים שהוא היה אומר שהוא רוצה שנהיה מאושרים ולגבי המטעים והלולים זאת שאלה שאנחנו עדיין לא יודעים לענות עליה כי זה משהו שנבנה בדמותו אבל הוא תמיד רצה שאנחנו נבנה את עצמנו ונעשה מה שאנחנו נרצה ונהיה מאושרים".

ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל: "השבוע התבשרנו כי החקלאי היקר, אייל אוזן ז"ל נהרג מפגיעת נ"ט ששוגר על ידי החיזבאללה, בעת ששהה במטעים הממוקמים על גבול לבנון. אייל, בן 54 במותו, יליד מושב נטועה בגליל המערבי, איש אדמה בכל רח"מ אבריו, שהמשיך את דרכם של הוריו, אביו רפי אוזן (ז"ל) ואימו מזל (תבדל"א), ממייסדי נטועה, במשק המשפחתי המונה כ- 240 דונם מטעי נשירים: דובדבן, אפרסק, נקטרינה, תפוח, וקיווי, הקמת בית אריזה ושיווק חדיש ומתקדם ומשק להטלה, שכולם ממוקמים בסמוך לגבול, במושב נטועה. עם השנים הקים אייל לא רק משק חקלאי לתפארת, אלא גם משפחה למופת, שהתמקמה בקיבוץ גשר הזיו. יחד עם רעייתו שושי חינך את שלושת ילדיו, ניב, עפרי ורועי, לערכי ציונות התיישבות, ענווה, יושרה ואהבת הארץ. בתחילת המלחמה, חווה אייל את שחוו כלל החקלאים במדינה, עת עזבו העובדים הזרים את ישראל, בנוסף, הוכרזו אזורי המטעים כשטחים צבאיים סגורים, ונמנעה הגישה אליהם. למרות זאת, קשה היה לאייל לזנוח את המטעים עמוסי הפרי, ועשה כל שביכולתו לקטוף את היבול שכה עמל עבורו. בצפון מתנהלת מלחמה על כל המשמעויות שלה. החקלאים היושבים ממש על הגבול חשופים כל העת לאיומי האויב. לצערנו הרב, לכתו בטרם עת של אייל, מוכיחה בדרך הכואבת והקשה ביותר, עד כמה חשובה השמירה על החקלאות והחקלאים, המשמשים אזרחים חיילים בהימצאם והגנתם על שטחי הלאום של ישראל בגבולות המדינה בצפון ובדרום. כה נורא שאייל, חקלאי, איש משפחה אוהב ואדם למופת, שילם על מציאות קשה זו בחייו. בתקווה שנדע להמשיך את דרכו הציונית למען קיומנו כאן"