ארז ברגמן: "ההקרבה זה סוג של ציונות מודרנית, אם נבין שמשהו לא זז עוד חודש-חודשיים נחשב מסלול מחדש"
אחרי תשעה חודשים מחוץ לבית תושבים מיישובי הגליל העליון מתחילים לחזור הביתה למרות קולות המלחמה. לטובת כך וכדי לסייע לחוזרים מינתה המועצה הגליל העליון את ארז ברגמן, תושב שניר, לתפקיד הפרויקטור: "היינו שמחים לחזור עם סידור ביטחוני ולחיות חיים שפויים אבל זה לא המצב ולא נראה שיש מישהו שיודע לתת עוגנים להמשך, לא מהדרג המדיני ולא הצבאי. בשלב מסוים הבנו שאנחנו לא מעניינים אני לא יודע אם הממשלה או הצבא מתכננים משהו לפי מה שאני מתרשם כנראה שלא, אולי להגיע להסדר מדיני שמידת חוזקתו לא הייתי חותם עליה ולכן החלטנו לקחת את גורלנו בידיים. חוץ מהמועצה יש גם את תנועת אזרחים שקוראים לעצמם "הביתה" שחוזרים וקובעים מדיניות שטח. יש ישובים מסוימים שקיים איום גבוהה ויש ישובים שאי אפשר לחיות בהם כי אין תשתיות והם מופגזים כל הזמן. קיווינו שעד ספטמבר משהו ישתנה וניתן יהיה לפתוח את שנת הלימודים וכנראה שאנשים לא מבינים את גודל האירוע. זה לא רק 14 יישובים של הגליל העליון ישנם עוד 8 יישובים שלא פונו והגליל העליון נמצא בבעיה אסטרטגית מהותית גם בראייה קדימה מי יחזור ומי לא".
אז אתם מכריחים את המדינה לפעול כשאתם חוזרים ויש חשש שתיפגעו
"זה בדיוק השאלה איזה מצב אתה מנרמל, האם אתה מנרמל מצב נורמלי שבו אנחנו ממשיכים לחיות במלונות או שכירויות בלי לדעת עד מתי, או שאתה מנרמל מצב שאנחנו פה ושיגיע הצבא לתת לנו ביטחון".
"חזרתי עם משפחתי ושלושה ילדים, אני מקריב הרבה מאוד מזה, אנחנו לא יוצאים מהבית, התריסים סגורים ואין לאן לצאת כי אין שירותים בסיסיים. ההקרבה זה סוג של ציונות מודרנית ואם נבין שמשהו לא זז עוד חודש חודשיים נחשב מסלול מחדש – אבל זה המאני-טיים שאנחנו מנסים להשפיע כאזרחים במסגרת מה שאנחנו יכולים להשפיע ולקוות שמישהו יקשיב ומשהו יקרה".