יונתן בן עמרם: "אחרי התקיפה בתימן מכעיס לראות שכטב"ם התפוצץ ופגע באח שלי ולא הייתה על זה תגובה"

ביום חמישי מת מפצעיו לוחם המילואים רס"ל (מיל') אפרים בן עמרם, בן 25, מיסוד המעלה, לוחם בגדוד 53, עוצבת 'ברק' (188), לאחר שנפגע מפיצוץ כטב"ם ברמת הגולן בסוף חודש יוני. הוא נטמן בחלקה הצבאית בראש פינה. בניגוד להתפוצצות הכטב"ם בתל אביב שהובילה לתגובה ותקיפה בתימן, על האירוע שבו נפגע בן עמרם ז"ל לא הייתה תגובה.

אפרים הניח אחריו הורים לילך חנה ויוסף חיים בן עמרם ו-10 אחים של יונה, נחמיה עמרם, אהרון מרדכי, שולמית, יונתן, שמעיה צבי, מנחם ציון, שמעון, יעלה חן ויהודה

יונתן בן עמרם, אחיו של אפרים סיפר היום לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו": "הכטב"ם אפילו לא הגיע מביירות השיגור הגיע מסוריה, זה המידע שאנחנו קיבלנו מגורמים אחרים כי אף אחד מהגורמים הרשמיים לא עדכן אותנו. היה פה אירוע עם חיילים אין דבר יותר קדוש מחיילים ולא הייתה על זה תגובה".

זה מכעיס את המשפחה?

"כשמת לך  מישהו בקרבה כזאת אתה רוצה להתרכז בו ולא לדבר על דברים רעים למרות שזה כואב ומכעיס שאתה רואה איזה תגובה הייתה בתימן ואיזה חוסר תגובה הייתה על הכטב"ם שפגע באח שלי".

"כשאפרים היה בסדיר הוא היה לוחם שריון ובסוף השירות שלו הוא לא סופח למילואים. כשפרצה המלחמה קראו לו כי הגדוד היה במצב קשה אחרי שספג הרבה הרוגים ופצועים. אפרים היה משימתי והוא נרתם והתגייס, הוא חיכה לטלפון הזה להגיע ולהתגייס וכשקראו לו הוא שמח מאוד".

דיברתם על החששות בתקופת המלחמה?

"לא דיברנו על חששות, והחשש היה דווקא מהעובדה שאני שירתי בעזה והפחד היה שם, לא חשבנו שיקרה משהו בצפון כי אנחנו חיים פה ואפרים היה כמה דקות מהבית".

"אנחנו 11 אחים, אפרים היה האמצעי, הוא זה שגידל את כל המשפחה, הוא עשה הכל ובשקט. כשהוא השתחרר הוא טס לטיול בחו"ל, זה מה שהוא בעיקר רצה אחרי הצבא, הוא היה 8 חודשים בדרום אמריקה. הוא תמיד דאג למשפחה וכל פעם נכנס עם חיוך. הוא היה איש של מילים שלא אומר דבר. לאחרונה הוא רצה לקנות קייק כדי ללכת לדוג עם חברים. אני והוא היינו עושים הרבה טיולי ג'יפים ועכשיו נשארו לי הרבה סרטונים איתו מאותם טיולים".

מאז שנפגע מהכטב"ם אושפז אפרים במצב קשה עד שביום חמישי נפטר מפצעיו: "הוא היה שבועיים וחצי בטיפול נמרץ והרגשנו את התמיכה של כולם. הוא נגע בהרבה אנשים והם הגיעו לתמוך ואני מרגיש שזה היה אבל של הרבה אנשים שהכירו אותו. מבחינה אישית זאת חוויה קשה מאוד, אתה לא יודע שיש עומק כזה של רגש שקשה לבטא ולהסביר אותו. כל הזמן היה מישהו לידו ודיברנו איתו וסיפרנו לו מה קורה. הוא לא היה אמור לחיות יותר מ-4 ימים ואני מאמין שהחיזוקים שנתנו לו האריכו את הזמן. הוא ריכך לנו את הפרידה וההרגשה שהוא נתן לנו את הזמן לעכל וכשהוא הבין שעיכלנו הוא הלך. היינו איתו עד הרגע האחרון, עמדנו ליד המיטה שלו עד שהוא נפרד מאיתנו, ניגנו לו ניגון שהוא אהב וכל המשפחה עמדה סביב למיטה וזה היה רגש עוצמתי ועצוב".

"יש אנשים שמת להם חבר במשפחה, אני איבדתי חברים, חבר של אפרים ארנון וספי קבור לידו וצריך להבין שלא משנה מי אתה, ימני או שמאלני – אחדות זה כוח, רק שתהיה אחדות. זאת הצוואה של אפרים. כל מה שאני מנסה עכשיו זה לחזק את העם מלמטה, אנחנו צריכים להתאחד ורק ככה נהיה חזקים".