"ברגע שפתחתי את הדלת אשתי נפלה על הרצפה. רק בלילה עיכלתי, נכנסתי לחדר שלה ובכיתי עם כל התמונות"

בבית העלמין הצבאי בכרמיאל ליוו אתמול למנוחות את סמלת שנייה, שי גראמי ז"ל שנפלה במהלך פעילות מבצעית בג'נין. היא הייתה בת 19 בנופלה. באירוע בו נפלה שי נפצעו עוד שלושה חיילים, אחד מהם קשה ועוד שניים בינוני וקל. מפרטי האירוע עולה כי במהלך הפעילות בג'נין למעצר מבוקשים נפגע רכב הדוד שבו נסעה גרמאי ממטען גחון שהתפוצץ.

אביה, שלמה גרמאי סיפר היום: "שי הלכה לצבא בעקבות אח שלה שהיה גם הוא במשמר הגבול, היא רצתה להיות כמוהו ולמרות שהייתה עדינה היא הייתה פייטרית. בכל שיחה בנינו היא הייתה מספרת לי מה היא עושה, אבל כשהיא לא רצתה להדאיג היא הייתה אומרת שזאת "פעילות", היא תמיד ניסתה להרגיע אותי. תמיד חששתי כמו כל הורה שהבת שלו נמצאת במקומות האלה. היא לא שיתפה ההרבה בחששות שלה, היא הייתה שומרת לעצמה מה שהיא עברה, אבל אני הייתי מנסה להיכנס לראש שלה ולהוציא ממנה קצת מידע".

"אתמול דפקו בדלת וברגע שפתחתי ואמרו שהם מהפלוגה שי אשתי נפלה על הרצפה ולא ידענו איפה אנחנו נמצאים. אני לא עיכלתי את מה שקרה עד הלילה שנכנסתי לחדר שלה ובכיתי עם כל התמונות. התפללתי שזה יהיה חלום ולא מציאות".

"אני והיא היינו דומים באופי, בכל מקום הייתי מקובל ומבצע את המשימות ולשי היה אותו אופי. היא הייתה כועסת שהיא הייתה צריכה לצאת לאירוע משפחתי כי היא לא רצתה להשאיר אף אחד אחריה שישאר בבסיס".

שי, הייתה אמורה לצאת בסוף השבוע לסוף שבוע בבית: "תכננתי שיום חמישי הקרוב אני אאסוף אותה מהרכבת וניסע יחד עם אח שלה הקטן למסעדה שהם אוהבים. בסוף השבוע תכננו לנסוע לקריית גת כדי לבקר את המשפחה שלא ראינו הרבה זמן את סבא וסבתא. לפני שבועיים קניתי לה אוטו, היא סידרה בסוף השבוע את כל המולטימדיה ונסעה להראות אותו לחברות שלה ועכשיו היא לא תהנה מהאוטו הזה".

קרא עוד:

• "ברור לנו שיום יבוא ויקרה פה משהו, זה רק עניין של זמן"
• לזכרם | השמות והפנים של הנופלים והנרצחים במלחמת "חרבות ברזל"

מה היה החלום שלה?

"היא רצתה להמשיך לשרת במשטרה זאת הייתה השאיפה שלה להמשיך במג"ב או במשטרה הכחולה. ברגע שראיתי את כל הבכירים (השר בן גביר וח"כ שאטה) מגיעים ללוויה שלה ראיתי איזה כבוד עשו לה, היא הלכה כגיבורה. היא הפרח והנסיכה שלי".

סמל ראשון מאיה ניקיץ, מ"פ במג"ב, חברתה של שי שהייתה באירוע: "אנחנו פוקדים מידי יום ולילה את ג'נין ומאז ומתמיד היה את האיום של המטענים והירי. האירוע התרחש 15 מטר מאיתנו, הרכב שלי האחרון מבין השלושה אז היינו מול הפיצוץ. מפקד הכוח העביר דיווח שהוא פצוע, הגענו לרכב הדוד שנפגע וראינו שהרצפה שלו הייתה קרועה והגג פתוח והבנו שמדובר בסיפור אחר לגמרי. באותו רגע לא חושבים על כלום, רצינו רק לחלץ אותם ושלא יהיו לנו פצועים נוספים. לצערינו באירוע הזה שי נהרגה. היא הייתה חברה מאוד טובה שלי, הגענו ביחד לפלוגה ואנחנו משרתות יחד 10 חודשים ומהמבט הראשון התאהבתי בה. היה לה תמיד חיוך אופטימי, דיברנו הרבה על העתיד, היא אהבה את החיים. אני מצדיעה לה שהיא הגינה בגופה עלינו".