"עימאד הקטן עומד ליד התמונות ומנשק אותן זה קשה ומרגש, הוא מבקש לדבר עם אבא שלו ובוכה"

יותר מחודשיים עברו מאז קיבלה משפחה חבקה, מהיישוב הדרוזי יאנוח-ג'ת, את הבשורה המרה על נפילתו של בנם, סלמאן בקרבות בצפון רצועת עזה. סא"ל סלמאן חבקה, היה בן 33 בנופלו ושירת בתפקידו האחרון כמג"ד 53 של חטיבה 188.

סא"ל חבקה הותיר אחריו סיפור גבורה ואומץ לאחר שביום פרוץ המלחמה קיבל בעצמו החלטה טקטית להזיז כוחות מאזור חברון לגבול רצועת עזה שם נלחמו במשך שעות ארוכות, בגבורה הרואית, בעשרות מחבלים שחדרו ליישובים בארי, כפר עזה ונחל עוז.

כעת, כשישראל מציינת 100 ימים למלחמה הגיעו אביו של סלמאן, עימאד ואחיו, ראזי לאולפן רדיו "קול רגע" לראיון במיוחד.

"חודשיים אחרי המקרה ישנו חיסרון גדול אבל מה שמנחם בכל הצער הזה שזה שסלמאן הספיק לעשות שני מעשי גבורה גדולים שבהם הציל המון אזרחים וחיילים. זה שכל העם הגיע לנחם אותנו ולעמוד לצדינו זאת הנחמה בכל האירוע הקשה הזה. אני מרגיש שיש אהבה וחיבוק וחיזוק מהעם וכל האנשים שמזמינים אותנו ומראים לנו צעדי תמיכה והנצחה זה מראה שיש תפנית לטובה ביחס אלינו", סיפר אביו עימאד.

קרא עוד:

• "סלמאן אמר אנחנו נחסל את הארורים שהרגו את הילדים שלנו, בדיבור שלו הוא גרם לך לבעור ולרוץ אחריו"
• גיבור ישראל, סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, הובא למנוחות כשארונו עטוף בדגל ישראל ומכבי חיפה

לאחר נפילתו הפכת להיות גם סוג של אב לבנו

"דמות האב, מי שמחבק את כל השפחה ובנוסף יש לי עוד בן עם מגבלה שצריך את העזרה היום יומית שלי ושל אשתי ועכשיו גם ארין (אלמנתו של סלמאן) והבן הקטן (עימאד) שנטפל בהם ונדאג להם לכל מה שהם יצטרכו".

מה אומרים לעימאד הקטן ששואל של אבא?

"הוא קטן אבל כל הזמן מחפש ושואל על אבא. הוא בוכה ומבקש את אבא ורוצה להתקשר אליו לדבר איתו וכשאנחנו רואים אותו מנשק את התמונות שסלמאן מצולם בהן זה קשה ומרגש כל כך. בכל פעם שמראים או מדברים על סלמאן הוא אומר "הנה אבא", הוא מרגיש שאבא נמצא אבל לא לידו".

"אני לא ציפיתי שיקרה לנו אסון כזה, בזמן מלחמה יודעים שיהיו חללים אבל שזה יגיע אליי לא האמנתי. זה נחת עליי בצורה קשה, הבן שלי שרק אתמול היה גיבור ועכשיו הוא איננו. זה כל כך כואב ובחיים לא נשכח אותו".

על סיפור הגבורה של סלמאן סיפר האב: "לשמחתי סלמאן היה עם ראש פתוח ומהבוקר כשהוא קיבל את הטלפון הוא הבין שמשהו גדול קורה ואמר לי שהוא חייב לצאת לדרום. הוא הבין לעומק את גודל האירוע וכבר ב-7 וחצי בבוקר כשהוא בדרך לדרום הוא הזעיק את כל מי שהיה בבית, הגדוד שלו היה ביו"ש והוא הביא אותם לדרום. הוא לא חיכה למובילים ולהוראות הם פשוט יצאו ליישובים. הוא בחר את בארי כי הוא ידע שהמצב שם קשה מאוד".

עד כמה ידעת מה הוא עושה?

"האמת שידעתי אולי על 20 אחוז ממה שהוא עשה, הוא היה עושה דברים שאף מפקד לא העז לעשות אבל לא ידעתי עד כמה. מאז ה-7.10 בקושי היו לנו שיחות טלפונית, היינו מדברים בהודעות עד היום שבו הוא נפל".

ראזי, אחיו של סלמן, לוחם שריון לשעבר: "זה קשה, כי סלמאן ואני היינו מאוד קשורים, הוא היה בשבילי כמעט ברמה של אבא. בכל דבר קטן הייתי משתף אותו ולפני שהייתי מדבר עם אבא הייתי מבקש ומתייעץ איתו, בין אם זה באזרחות ובין אם זה בצבא. לפני שהתגייסתי לשיריון הוא אמר לי יש לך 2 אופציות או גולני או שיריון והתגייסתי לשיריון שזאת המורשת של המשפחה".

"היו לנו הרבה חוויות ביחד, הייתה תקופה שהוא היה המפקד שלי, שהיינו בעזה הוא היה סמג"ד והיה לנו תרגיל בגבול. הייתי טען של טנק ויצאתי מהמדף והוא פתאום תפס אותי בלי ציוד שהייתי אמור להיות איתם והוא אמר למפקד שלי שאני נשאר שבת".