"חוברת השירים והמכתבים שלו שהתחילה מ-30 עמודים הגיעה כבר ל-150 עמודים. אפילו נפתחה קבוצה שבה נשלח כל יום משפט או פסוק שעמיחי כתב"

חודש למלחמה – חוזרים למשפחות שאיבדו את יקיריהם. משפחת ונינו מקצרין איבדה ביום הקרבות הראשון של המלחמה את בנה סמל עמיחי ונינו, בן ה-22 בנופלו, שירת כמפקד כיתה במגלן. כעת, חודש אחרי האסון מספר אביו מני על הכוח שקיבל מתושבי האזור שעוטפים את המשפחה וספר השירים שכתב בנו: "חזרתי יום אחרי השבעה לנהל את בית הספר כי הרגשתי שיש לי אחריות כלפי התלמידים, זאת שליחות חשובה. זה נותן המון כוח, הם שלחו לי ציורים והודעות במהלך השבעה ואני מספר להם על עמיחי. כולם עטפו אותנו בצורה בלתי רגילה ועדיין עוטפים וזה מרגש. כשחזרו לקצרין אנשים עמדו קילומטרים עד הבית שלנו עם דגלים ושלטים ואף עין לא נשארה ייבשה מהתרגשות. עם כל הכאב הענק שלנו זה חיזק אותנו וזה נתן כוח לנסות לחזור למעגל החיים והעשייה".

קרא עוד

• "עמיחי והפלוגה רצו לקרב והצילו עשרות משפחות משחיטה"
• לזכרם | השמות והפנים של הנופלים במלחמת "חרבות ברזל"

"השבעה הייתה מסע מיוחד, הוצאנו את החוברת שירים שלו שהתחילה ב-30 עמודים עם שירים ומכתבים ועכשיו כבר אספנו כ-150 עמודים שהוא כתב. חיפשנו בארונות ובמחברות שהוא כתב, וכן, הייתה התלבטות אם לחפש ולהעמיק ומה כן לקרוא ולפרסם והחלטנו שאם נגיע למקומות אישיים מידי לא נקרא ולא נפרסם והיו דברים שלא קראנו. לאחרונה הגיע אלינו הציוד שלו עם המדים ואי אפשר להסביר את ההרגשה שמקבלים את הסמלים והמדים בלעדיו. בין החפצים היו המון ספרי קודש שהיו איתו בשטח והבנו כמה הוא למד כל הזמן, הגיעה גם מחברת שחצי ראשון שלה דברים שקשורים לצבא עם נ"צ וחצי שני שירים וסיפורים. אפילו לאחרונה נפתחה קבוצה ברשת שבה נשלח כל יום משפט או פסוק שעמיחי כתב. לדוגמא – אחרי האירוע שהיה בדיזינגוף של תפילה במחיצה, התפתח ויכוח בינו לבין חבר ואז שהוא הרגיש שזה מגיע למקום קשה הוא כתב "אח, אשמח לכתוב לך עכשיו לפני שיגדל הפיל שבחדר. אחרי האירוע הייתי בסערת רגשות…אני לא מבין אותך אבל אתה חשוב לי מאוד ואני לא רוצה שזה ישפיע על החברות בנינו".