שני תושבי הגליל הורשעו באונס: "במצבה התודעתי לא יכולה הייתה לתת הסכמה לקיום יחסי המין. התקשתה לתת גרסה בזיהוי הנאשמים וחלקו של כל אחד"

בית המשפט המחוזי בנצרת הכריע היום את הדין בתיק בו הואשמו 3 נאשמים בביצוע עבירות מין חמורות במתלוננת, בהיותה נתונה במצב של שכרות אשר מנע ממנה ליתן הסכמה חופשית למעשים ובעבירות נוספות.

הנאשם בר מרג'ני הרשע פה אחד בעבירת אינוס, בביצוע מעשה סדום ובעבירות של שיבוש מהלכי חקירה, הפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הפלאפון, גניבה ופגיעה בפרטיות.

הנאשם מאיר כהן, הורשע פה אחד באינוס המתלוננת בפגיעה בפרטיות והפצה של תוכן בעל אופי מיני באמצעות הפלאפון וזוכה מחמת הספק מעבירה של ביצוע מעשה סדום.

נאשם השלישי אור מלול, זוכה מחמת הספק מעבירת האינוס שיוחסה לו בכתב האישום. כמו כן נדחתה עתירת המאשימה להרשיעו בעבירה של ביצוע מעשה סדום, אשר לא יוחסה לו בכתב האישום והוא הורשע בשיבוש מהלכי חקירה בלבד.

מפרטי האירוע עולה כי המתלוננת, שהייתה צעירה כבת 20, בילתה עם כמה מחברותיה בפאב הנמצא בקיבוץ בו היא מתגוררת והסמוך לביתה, שם שתתה כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים. באותה עת שהו בפאב גם שלושת הנאשמים. בשלב מסוים אמרו החברות למתלוננת שתחזור לדירתה היות והיא שיכורה, והיא עשתה כן, כאשר בחלק מהדרך מלווה אותה אחת מחברותיה. לאחר הגעתה לדירה, הגיע למקום מרג'ני, תוך שהוא יוצר קשר טלפוני עם כהן ומבקש ממנו להגיע למקום, וזה נענה להזמנה והגיע לדירת המתלוננת. מרג'ני וכהן לא הכחישו כי קיימו יחסי מין עם המתלוננת והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם המתלוננת נתנה הסכמה חופשית ומדעת לכל אותם מעשים שבוצעו בה באותו הלילה, או שמא הייתה במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בשל שתיה מרובה של אלכוהול, מצב לו היו מודעים הנאשמים. באשר למלול, לא הייתה מחלוקת כי אף הוא נכנס לדירת המתלוננת, לאחר שהוזמן להגיע למקום על ידי מרג'ני, אולם לטענתו הוא שהה בדירה לרגעים ספורים בלבד ולא היה כל מגע בינו לבין המתלוננת.

המתלוננת נחקרה ארוכות בבית המשפט וגרסתה נותרה עקבית ואמינה. בית המשפט נתן אמון מלא ובלתי מסויג בעדותה ודחה באופן חד משמעי את טענת ההגנה, לפיה, הסכימה המתלוננת מדעת לקיים יחסי מין עם 2 גברים זרים, שנכנסו לדירתה בשעת לילה מאוחרת בהיותה ישנה במיטתה. יחד עם זאת, גרסתה הייתה לעיתים מבולבלת וחסרה, בשל המצב התודעתי בו הייתה נתונה, מה שהקשה לבסס ממצאים על עדותה בלבד. לגרסת המתלוננת מצא בית המשפט חיזוקים רבים, הכוללים ראיות עצמאיות בעלות משקל ממשי, לרבות, התבטאויות של הנאשמים עצמם.

המתלוננת, על פי עדותה ועדויות חברותיה, ששהו עמה בפאב, שתתה כמות מרובה וחריגה של אלכוהול. בית המשפט קבע כי אומנם לא ידוע מהי הכמות המדויקת וסוג המשקאות ששתתה המתלוננת, אולם החשבון עבור השתייה שצרכה יחד עם חברותיה היה גבוה וראיות נוספות הצביעו על שכרותה. 

המתלוננת העידה כי הייתה "שפוכה" ולא הבינה מה קורה סביבה. גם חברותיה התרשמו כי המתלוננת הייתה שיכורה מאד, ועודדו אותה לעזוב את המסיבה ולחזור לדירתה. בשל מצבה של המתלוננת, ולאחר שגם אנשים אחרים, פרט לחברותיה, הבחינו במצבה והעירו כי יש לדאוג לה לליווי ולא לאפשר לה לצעוד לבד לביתה במצבה, ליוותה אותה אחת מחברותיה חלק מהדרך לדירתה.

מצלמות האבטחה של הפאב תיעדו את יציאת המתלוננת מהמקום, ובהן נראתה המתלוננת כשהליכתה מעט מתנדנדת ולא יציבה, כאשר היא נשרכת אחר חברתה. חיזוק למצבה התודעתי של המתלוננת, כמו גם למודעותו של מרג'ני אודות מצב זה, מצא בית המשפט בהתנהלות מרג'ני, אשר בתיעוד מצלמות האבטחה נראה עוקב בסתר אחר המתלוננת בעת יציאתה מהפאב לכיוון דירתה, כמי שמבקש לנצל את המצב בו היא שרויה.

ביטוי נוסף למצבה התודעתי של המתלוננת, כמו גם לידיעתם הברורה של מרג'ני וכהן באשר למצב זה, מצא בית המשפט בשיחה טלפונית שנערכה בין השניים, אשר כונתה "שיחת ההכוונה", במסגרתה הזמין מרג'ני את כהן להגיע לדירתה של המתלוננת, וזאת כשהוא מתאר את המתלוננת כשיכורה ומבהיר כי ברצונו לנצל מצב זה.

חיזוק נוסף באשר למצבה התודעתי של המתלוננת, מצא בית המשפט בהקלטה המתעדת את יחסי המין בדירה, אותה ביצע כהן באמצעות מכשיר הטלפון שלו, אשר כונתה "ההקלטה". בית המשפט קבע כי מההקלטה עולה שהמתלוננת לא הייתה במלוא חושיה, הכרתה הייתה מעורפלת, היא פלטה משפטים חסרי הקשר, הגיבה לשאלות הנאשמים באופן שאינו מותאם ומעיד על בלבול גמור, וצחקקה כשיכורה. בית המשפט קבע כי מודעותם של מרג'ני וכהן למצבה של המתלוננת עולה בבירור מתוך ההקלטה, כאשר סגנון הדיבור, ההתייחסות אל המתלוננת והצחוק לשמע הדברים שאמרה  מעידים ללא ספק על מודעותם באשר למצבה המוחלש והמבולבל. בית המשפט הוסיף כי עצם ההחלטה של כהן להקליט את האירוע תומכת במסקנה כי הבין היטב שאין מדובר באירוע רגיל אלא בסיטואציה שעלולה "להסתבך", ועל כן, עליו "לבטח" עצמו. עוד הפנה בית המשפט לרצף ניסיונות בלתי פוסק מצד שני הנאשמים, ובעיקר כהן, לחלץ מפיה של המתלוננת אמירות שמהן תשמע הסכמה, תוך שקבע כי המדובר בניסיון מאולץ, כאשר ברור כי כך לא נוהג אדם המצוי בסיטואציה של קיום יחסי מין מוסכמים. עדות לכך מצא בית המשפט בשיחה טלפונית שהוקלטה בהמשך בין מרג'ני וכהן שם נשמע כהן אומר: "שעה אני מנסה להגיד לה תגידי כן, תגידי כן, כי הקלטתי אותה יא מטומטם".

חיזוק נוסף למצבה התודעתי של המתלוננת, ולמודעותם של מרג'ני וכהן אודות מצב זה, מצא בית המשפט בשיחת ועידה טלפונית שכונתה "שיחת הרביעייה", אשר התקיימה בין שלושת הנאשמים ואדם נוסף זמן קצר לאחר שעזבו את דירת המתלוננת. במסגרת שיחת הרביעייה נשמע מרג'ני, בין היתר, כמי שמתפאר בפני חבריו כיצד ארב למתלוננת, ואף מתאר אותה כ"גופה". בית המשפט דחה את ההסברים השונים שניסה לתת מרג'ני, וקבע כי האמירות האותנטיות הברורות שנשמעו מפיו, הן בשיחת ההכוונה והן בשיחת הרביעייה, מחזקות את המסקנה כי  עמד על מצבה של המתלוננת כבר במהלך הבילוי בפאב, והעובדה שארב דווקא לה ועקב אחריה, מלמדת כי ניתן היה ללא קושי להתרשם מהיותה "טרף קל".

בית המשפט הוסיף וקבע כי אף התנהלותה ומצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, יש בהם חיזוק ראייתי לגרסתה. מיד לאחר שהמתלוננת התעוררה בדירתה והבינה כי היא נאנסה, היא הזעיקה את חבריה וסיפרה להם מה קרה. בהתאם לעדויות רבות שהוצגו, המתלוננת הייתה נתונה בשלב זה בסערת רגשות ובמצוקה קשה, כשהיא בוכה, רועדת והמומה וגם מנותקת במידה מסוימת ממה שקורה סביבה.

בית המשפט ציין כי הגם שהאמין באופן מלא לגרסתה העקבית של המתלוננת, לפיה לא הסכימה לקיום יחסי מין עם הנאשמים, הרי שזיכרונה המעורפל בכל הנוגע למספר המשתתפים באירוע וסדר התנהלותם, לרבות העובדה שהיא כלל לא זכרה או זיהתה את כהן כמי שאנס אותה, מעיד אף הוא על מצבה התודעתי, כמי שלא יכולה הייתה לתת הסכמה חופשית ומדעת לקיום יחסי המין בעת שהנאשמים שהו בדירתה. יחד עם זאת, כאמור, המתלוננת התקשתה לתת גרסה סדורה וברורה בכל הנוגע לזיהוי הנאשמים וחלקו של כל אחד מהם באירוע, באופן שלא אפשר לבסס הרשעה מעבר לכל ספק סביר על עדותה כשלעצמה.

ניסיונות ההגנה לקעקע את מהימנות המתלוננת, בין היתר באמצעות עדותה של הגב' זוהרה, שעברה להתגורר בקיבוץ לאחר האירוע, והקליטה את שיחותיה עם המתלוננת, נדחו, תוך קביעה ששברי ההקלטות הערוכות שהציגה העדה אינם מבססים מצע עובדתי ממנו ניתן להסיק כי המתלוננת העלילה על הנאשמים עלילת שווא או כי גרסתה שקרית. עדותה של זוהרה נמצאה מניפולטיבית ומוטה ולא זכתה לכל אמון.  יש לציין כי ההקלטות שהציגה זוהרה היו ערוכות, קטועות וחלקיות, באופן שהתוצר איננו משקף את הדברים שנאמרו, כך שגם מבלי לדון לעומק בטענות קבילותן של הקלטות אלה ברור היה כי משקלן אפסי. חרף זאת, הרי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לנאשמים והעובדה כי בהקלטות נשמעו דברים שבאו מפיה ובקולה של המתלוננת, נעתר בית המשפט, בצעד חריג, לבקשת הנאשמים, להחזיר את המתלוננת לדוכן העדים לעדות משלימה, אודות חלק מקבצי ההקלטות, שבהם היה פוטנציאל להשליך על שאלות מהותיות שבמחלוקת. לאחר שבחן את שברי ההקלטות הרלוונטיות ושמע את גרסת המתלוננת לנאמר בהן, קבע בית המשפט כי לא עולה מהן תשתית ראייתית אמינה כלשהי, המעמידה בספק את גרסת המתלוננת.

בניגוד לרושם המהימן שהותירה עדות המתלוננת, עדויות הנאשמים היו רוויות סתירות והסברים חסרי היגיון שהותירו רושם שלילי ביותר. גרסאותיהם גם נסתרו בראיות חיצוניות, או באמצעות עדויות אחרות. "שיחת ההכוונה" ו"שיחת הרביעייה" כמו גם ראיות חיצוניות נוספות, הובילו ללא ספק למסקנה, לפיה, מרג'ני הבין עוד בהיותו בפאב כי המתלוננת שיכורה ויכולה לשמש "טרף קל" למאווייו. הוא ארב לה ביציאה מן הפאב, עקב אחריה לדירתה ובהגיעו לדירה הזמין את כהן להגיע לדירה, תוך שפירט בפניו מה מצבה של המתלוננת ומהי מטרת הגעתו אליה. בהיותם בדירה הזמין מרג'ני גם צעיר נוסף וכן את מלול להגיע אליה, כשהוא שולח לו מיקום הדירה, תצלום של הנעשה בה והקלטה של גניחות. כאמור, כהן אכן הגיע לדירה, נכנס אליה, ואנס את המתלוננת יחד עם מרג'ני. הוא גם תיעד את הנעשה בדירה ושלח את ההקלטה לאחרים.   

מרג'ני הודה בביצוע מין אוראלי במתלוננת, וטענתו גם בהקשר זה, שלפיה המעשה נעשה בהסכמתה המלאה של המתלוננת נדחתה. לעומת זאת, כהן זוכה מחמת הספק מביצוע מעשה סדום בהעדר ראיות מספקות להרשעתו בעבירה זו. 

גם עדותו של מלול לא הייתה מהימנה. עדותו הייתה מתפתחת, רצופת סתירות, כללה טענות בלתי סבירות ותשובות מתפתלות לשאלות שהופנו כלפיו, ועמדה לא פעם בסתירה לעדויות הנאשמים האחרים ולראיות חיצוניות. על אף האמור, כידוע אין די בשקרי נאשם על מנת להרשיעו ועל המאשימה להציג ראיות טובות שיש בכוחן להביא למסקנה בדבר אשמתו ברף ההוכחה הנדרש בפלילים. במקרה זה לא נמצאו די ראיות התומכות בגרסת המתלוננת בכל הנוגע למעורבותו של מלול באירועים, ולצד זאת, הובאו ראיות חיצוניות, כולל "שיחת הרביעייה", אשר הותירו ספק בכל הנוגע למעשיו בדירה, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי הגיע אחרון לדירה ושהה בה זמן קצר יחסית (גם אם לא דקות ספורות, כפי שטען). לפיכך, זוכה מלול מן העבירות שיוחסו לו מחמת הספק, למעט עבירה של שיבוש מהלכי חקירה, שעניינה מחיקת תכנים רלוונטיים מתוך מכשיר הטלפון שלו.

בית המשפט בחן את טענות הנאשמים בדבר קיומם של מחדלי חקירה והגם שקיבל את הטענה כי התנהלות המשטרה לא הייתה מיטבית ונפלו אי אלו מחדלים בחקירה, לרבות התערבות המלווה של המתלוננת מטעם מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בחקירותיה, העובדה שלא נעשתה בדיקת רמת אלכוהול בדם למתלוננת, ומסדר זיהוי מאולתר שערך אחד החוקרים, הרי שאין מדובר במחדלים שיש בהם להצביע על חשש לעיוות דין או כאלה שבעטיים קופחה הגנת הנאשמים. לעניין זה שב וציין בית המשפט כי התשתית הראייתית, על פיה הוכרע דינם של הנאשמים נסמכת ברובה על ראיות חיצוניות ואובייקטיביות מזמן אמת, כגון צילומי מצלמות האבטחה בפאב, שיחת ההכוונה, ההקלטה, שיחת הרביעייה ועוד, שהביאו למסקנה בדבר אשמתם של הנאשמים בעבירות בהן הורשעו, מעבר לכל ספק סביר.

לפני סיום ביקש בית המשפט לפנות למתלוננת, תוך שציין כי הוא מודע לכך שההליך התמשך, שלא בטובתה, ותוך השפעה על הליך השיקום שלה. בית המשפט הבהיר כי מאמציו לברר את העובדות ולהגיע לחקר האמת בתוך פרק זמן סביר, נתקלו בנסיבות שונות שהאריכו את הדיון וגררו ביטולן של ישיבות רבות. בין היתר, צוין כי בירור העובדות החל בעיצומה של תקופת הקורונה ונמשך גם בתקופת מלחמת "חרבות ברזל". גם ריבוי הצדדים והמייצגים היקשה על תיאום המועדים. בנוסף, עובדות חדשות שהתגלו במהלך המשפט, כמו עדותה של זוהרה, שבעקבותיה נדרשה עדות משלימה של המתלוננת, האריכו את משך ההכרעה ועל כך הצר בית המשפט

מי שייצגה את מאיר כהן בדיון היא עו"ד תמי אולמן שהתייחסה לפרשה: "נלמד את הכרעת הדין ונשקול את המשך צעדינו המשפטיים. המסר של בית המשפט שבחורה שותה ושיכורה אסור לקיים איתה יחסי מין ואין פה הסכמה. היו הקלטות שהנאשמים הקליטו והביאו לתחנת המשטרה ושהם חשבו שהן יוכלו לזכות אותם אבל אלה הביאו להתוצאה הפוכה. כשיש כמה מעורבים יש כמה גרסאות ומשם בית המשפט למד מה היה באירוע. כאשר נאשם מורשע וטוען לחפותו אז הוא רוצה לערער ולהצליח בערעור ואין ספק שגם הפרקליטיות יכולה לערער כי יש חלק מהעבירות שהנאשם זוכה מהן ואני מעריכה שעוד ניפגש בבתי המשפט בדיונים בתיק".

עו"ד משה גלעד, שופט בית משפט המחוזי בחיפה בדימוס שייצג את אור מלול התיייחס: "מי שראה את הנאשם שצעק יש והתמוטט יכול להבין מה עבר עליו. אני מאמין שהוא לא יקבל עונש מאסר. מדובר בעבירה קלה שהנסיבות שלה היו קלות. נאשם אחר קרא לו והזמין אותו להגיע לדירת המלוננת וכשהוא הגיע וראה אמבולנס ומשטרה הוא חשש ומחק הודעה. זכותו להגיד לשופטים נענשתי 5 וחצי שנים במעצר בית".

עו"ד שירי שחף-אופק, ממונה ארצית ייצוג נפגעות עבירות מין בסיוע המשפטי של משרד המשפטים, המייצגת את הנפגעת ומלווה אותה לאורך ההליך המשפטי: "בית המשפט הרשיע היום פה אחד את הנאשמים בר מרג'ני ומאיר כהן באינוס נפגעת העבירה, הרשיע את הנאשם בר מרג'ני בנוסף בעבירה של מעשה סדום ועבירות נוספות שעניינן פגיעה בפרטיותה, והרשיע הנאשם אור מלול בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה. ההליך המשפטי התנהל במשך פרק זמן בלתי נתפס ובלתי סביר של חמש וחצי שנים, ולנפגעת נגרם נזק כבד נוסף בשל הימשכות ההליכים וההתמודדות עם השלכות ההליך הפלילי. אנו קוראים לבית המשפט למצות את הדין עם מי שפגע בנפגעת העבירה בברוטליות, ולשלוח אותם לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח".