"לא היה צריך לפעול עם חומרי נפץ, היה צריך לפעול מהאוויר. שדפקו בדלת והבנתי מה קרה הרגשתי חור בלב"

בבית העלמין הצבאי בהרצליה ייטמן רס"ם (במיל') מארק קונונוביץ׳, מהרצליה, לוחם בגדוד 8208, חטיבה 261. הוא נפל באסון בעזה שבו קרסו בניינים על לוחמי צה"ל שמיקשו אותו לקראת הריסה והוא בן 35 בנופלו.

אביו, אלכסנדר קונונוביץ': "ב-6.10 מארק חגג יומולדת 35 וכמה שעות אחר כך הוא קיבל צו 8 ויצא לעזה. הוא לא היה חייב להתגייס בגילו כשיש לו ארבעה ילדים אבל הוא הלך בקלות בלי לחשוב פעמיים. מאז שהוא התגייס ב 2007 הוא היה כמה וכמה פעמים בתוך הרצועה, בכל פעילות צבאית הוא נכנס לרצועה".

"מארק עבד בחברת האבטחה של הפרקליטות, הוא היה ילד יפה תואר, גבוה, מכבד את כולם, הוא השאיר ארבעה ילדים קטנים. נויה בת שלושה חודשים נולדה תוך כדי המלחמה. לצערי הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני המלחמה, עוד לפני ה-6.10 הוא היה בעיר וביקר. מאז הוא יצא הביתה ופגש את הילדים והאישה אבל לא הגיע לצפון ולא נפגשנו והיינו בעיקר בקשר טלפוני ובוצאפ. הטרגדיה אדירה, זה אסון".

איך אתה מקבל את הפרטים על האירוע?

"אני ראיתי את הסרטונים של שיחזור האירוע והבנתי מה קרה שם. אנשים שמומחים אמרו שלא היה שום צורך לפעול שם עם חומר נפץ, ושאפשר היה להשמיד את הבניינים האלה על ידי חיל אוויר בקלות. אני מבין שבקרב פנים אל פנים יש אבדות אבל כשאנחנו עושים טעויות כאלה אחרי יותר מ-100 ימי מלחמה זה הורג אותי, זה דבר שלא היה צריך לקרות בכלל, צריך לשמור על הלוחמים והאנשים שנלחמים שם. זה רצח אני מרגיש שהבן שלי נרצח".

על הרגע הקשה שבו דפקו המבשרים על דלת ביתו סיפר אלכסנדר: "ב-10 וחצי בלילה דפקו בדלת, אני לא אשכח את זה. אחרי 100 פלוס ימים בלחימה הקשה זה הגיע אלינו ודפקו בדלת. זאת קטסטרופה. ישר הבנתי מה קרה, אני ואשתי ראינו שלושה קצינים ופשוט הרגשתי חור בלב".