לזכרם של השונים

יום השואה והגבורה הוא יום בו אנו זוכרים ולא שוכחים את יקרינו שאבדו לעד. את ששת מיליון היהודים אשר נרדפו ונרצחו רק מתוך היותם משויכים ללאום מסוים, לדת מסוימת. במהלך מלחמת העולם השנייה נרצחו כשלושה מיליון פולנים, כחצי מיליון סרבים, כחצי מיליון צוענים, מעל לחמישה עשר אלף הומואים ולסביות ועוד נרצחים רבים ממיעוטים שונים שמספרם אינו ידוע במדויק. את השעה הקרובה נקדיש לאחרים, לאלה שכולם לא נשמע, לשונים, לנכים, להומואים וללסביות אשר סבלו ונרצחו גם כן במהלך אותה תקופה נוראית, היום ניתן קול לסיפורם של המושתקים ונעשה זאת עם ד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת ומרצה בכיר בחוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

"הראשונים שנרצחו על ידי הנאצים, עוד לפני היהודים, היו גרמנים שסבלו ממוגבלות. הם הגיעו לפני 1939 לבתי חולים פסיכיאטרים סגרו בו חדר והפכו אוו לתא גזים. עשו דברים כאלה גם עם נכים שאחרי שעיקרו אותם הכניסו אותם למשאיות ונתנו להם לנשום את הפליטה של האגזוז. אחד הדברים שמאפיינים את כל המשטרים הדיקטטורים והשמרנים הוא הרצון לחסל את התופעה של הומואים ולסביות. הם עוצרים, אוסרים והורגים את ההומואים ואחר כך את הלסביות והנאצים עשו את זה בקלי קלות הם ניהלו רשימות ועשו את התהליך הזה מהר מאוד".

בתוכנית התייחס ד"ר קמה ניסיון שנעשה בשנת 1995 לקיים טקס זיכרון ב"יד ושם" להומואים ולסביות שנרצחו בשואה. "במאי 1995 התקיים אירוע בישראל ששותפים לו "האגודה לשמירת זכויות הפרט" וארגון בין לאומי שמאגד את כל קהילות הלהט"ב היהודיות בעולם. פנינו ל"יד ושם" וביקשנו מהם לשריין לנו את "אוהל יזכור" כדי לקיים טקס הנצחה שקראנו לו – "טקס הנצחה לזכר אחינו ההומואים ואחיותינו הלסביות שנרצחו בשואה". כנראה מישהו שם לא בדיוק קרא את המכתב שכתבנו ואישרו לנו את האירוע. הגיעו כ-120 תיירים ומי שהיה אמור לקיים את הטקס היה רב אורתודוקס הומו שהגיע מארה"ב. יומיים לפני כן מתפרסמת מודעה ב"ג'רוזלם פוסט" באנגלית שחתומים עליה עשרות רבנים שקראו לעצמם "בית הדין העליון ד-אמריקה" והם כתבו שלא ייתכן שהסוטים שפוגעים בקודשי ישראל ייכנסו ל"אוהל יזכור" ב"יד ושם". ביום האירוע הגענו למקום וראינו המון אנשים עומדים על שביל וכשנכנסו לאוהל והרב התחיל להגיד "קדיש" נכנסו לאוהל אנשים שפתחו בצווחות וצרחות ולא נותנו לנו לקיים את האירוע. היה גבר שנשכב על הרצפה ולא נתן לרבי להמשיך להתפלל. במקום התחילה אלימות והמשטרה פינתה אותנו מהמקום פשוט דחפו אותנו לאוטובוס, הייתה אלימות מילולית קשה מאוד. למחרת דוברת "יד ושם" הוציאה הודעה שהאגודה הולכיה אותם שולל והם לא ידעו שהטקס יעסוק בהומואים ולסביות".

"מאז 1995 לא נעשה שום ניסיון מצד הקהילה הלהט"בית בישראל להנציח הומואים. בתל אביב באמצע שנות ה-2000 הקימו אנדרטה קטנה לזכר הומואים ולסביות ב"גן מאיר", אבל אירוע רשמי או ניסיון פניה ל"יד ושם" לקיים אירוע כזה לא היה. זה מוכיח לנו שהאירוע ב 1995 היה כל כך טראומטי ודרמטי שמדינת ישראל והחברה הישראלית הצליחה, סליחה על הביטוי, להעמיד אותנו בפינה ולהגיד לנו: "לכם אסור להשתתף בטקס ההנצחה ולכם אסור לערוך ב"יד ושם". זכותנו כקהילה להנציח הומואים ולסביות לא יהודים שנרצחו, הם אחים ואחיות שלנו גם אם הם לא יהודים".

על המחקר שקיים עם ד"ר שרון ליבנה סיפר: "במחקר שלנו ניתחנו את הדיון שהתקיים בכנסת ובתקשורת והשאלה הגדולה ששאלנו – למי מותר לזכור ואת מי מותר לזכור. והתשובה שלנו היא שבמדינת ישראל מותר לזכור רק יהודים ולמי מותר לזכור? – רק ליהודים".

על המצב בישראל כיום והמחאות סביב הרפורמה המשפטית אמר ד"ר קמה: "אני בימים אלו חרד באופן אישי לחיי כי אני יודע שכאשר מתחיל תהליך דיקטטורי בשלב מסוים מגיע האיסור על הומוסקסואליות ומתחילים לעצור ולרצוח הומואים. בחברות רבות היה קונצנזוס חברתי שאנחנו מדברים על סוטים, חולים, מסוכנים בגרמנים השתמשו במילה "דה-גנראט". יש היום ערים ועיירות בפולין שיש עליהם שלט אזור נקי מלהט"ב או אין כניסה ללהט"ב ואנחנו חיים ב-121".

להאזנה לתוכנית