לחיות עם הכאב | לזכרם של של עמית ויותם אלכסנדר ז"ל

בשעה הקרובה אנחנו עומדים לדבר על הנושא שלא ממש מדובר ובטח שלא בתקשורת. אולי מהיעדר כלים מתאימים להתמודדות עם הנושא, אולי מחוסר הזדהות או חוסר הכלה בשל המורכבות של הדבר. או אולי שזה מותיר יותר מדי שאלות פתוחות שאין להן מענה. הנושא הוא התאבדות. התאבדות בצבא. שניים מילדיהם של גיל ואסתר התאבדו במהלך שירותם הצבאי. בשנה שעברה, בשנת 2022 כ-14 חיילים התאבדו. זה למעשה הנתון הגובה ביותר מזה 5 שנים. זה רק מספר החיילים אלו רק מספר שעולים מנתוני הצבא. בוודאי שיש עוד מקרי השתקה ועדיין בושה סביב הנושא. בסיטואציה אחרת, עם הורים אחרים כנראה שהייתי צריכה לברור את המילים שלי ולקיים את הריאיון הזה ברגישות יתרה. כאשר ערכתי שיחה מוקדמת עם אסתר וגיל שאלתי אותם על אי אפשר לדבר? איפה הקווים האדומים שלכם?- בתשובה הם ענו בפשטות: אין לנו כאלה. הפתיחות שבה הם מדברים על הנושא מעוררת השראה ובייחוד מעניקה כוח למי שצריך.

אסתר אלכסנדר: "במדינת ישראל כל זוג הורים שנולד להם בן כבר חושבים על הדפיקה בדלת. גם היום אני כועסת על אלוהים אני חושבת שגם אצל עמית והתעצם אצל יותם ילדים שכל כך השתדלו בקיום מצוות וההרגשה שקיבלנו סוג של סטירה".

גיל אלכסנדר: "עד שזה לא קרה לי חשבתי שמי שמתאבד משהו דפוק לו בראש או חווה משבר נוראי ואז זה קורה למשפחה הכי קונבנציונלית שיש ואם זה קורה לי זה יכול לקרות לכל אחד. ישבנו בערב עם המשפחה ואמרתי לילדים שעמית התאבד ונצטרך לחיות עם זה ונשתדל להמשיך לחיות חיים נורמליים. ואז אחת הבנות שאלה – מה הוא לא חשב עלינו?".

להאזנה לתוכנית המלאה