"לפני שיעקב נפל הוא הספיק לתת שם לבת שלו שאמורה להיוולד. איבדנו חברים במסיבה בדרום, אין ספק שזה דרבן אותו להילחם"

רס"ל (מיל') יעקב עוזרי, בן 28 מכפר שמאי, לוחם שריון בגדוד 52, חטיבה 401. נפל בקרב בצפון רצועת עזה. יעקב, אחד מבין שבעה אחים, לא הוקפץ לדרום אבל נאבק להגיע ולהילחם. הוא נפל חודש אחרי שאיבד חברים במסיבת הפסיידק בבוקר ה-7.10. במוצאי השבת לפני שנכנס לעזה הוא עוד הספיק לדבר עם אימו במה שהפכה לשיחת הפרידה. הוא הניח אחריו הורים, אחים ובת זוג בהיריון.

חברו הטוב, אריאל לייבוביץ' ספד לו: "זה רגע קשה מנשוא אנחנו כולם עם המשפחה מנסים לחזק כמה שאפשר, נפלה עלינו מכה גדולה, הוא היה גיבור ישראל, גיבור שלנו, גיבור אישי שלי. תודה לאל שלפני שהוא נפל הוא הספיק לתת שם לילדה שעתידה להיוולד. יעקב היה האבא של כל החבורה, אנחנו גדלנו יחד בכפר שמאי והוא תמיד היה מי שדאג, הדמות האחראית והאכפתית. לפני שהוא נכנס לעזה תמיד היה אכפת לו שכולם יהיו רגועים ושלא נדאג לו, תמיד הוא שם את כולם בראש סדר העדיפויות".

"הוא היה אדם כל כך מוכשר ומיוחד, הוא היה אומן הוא היה מצייר ובמהלך טיול שהיינו בניו זילנד היה רגע שקפצתי עליו ואמרתי לו שהוא חייב להיות מקעקע, הוא לא רצה אבל אחרי שנה הוא התחיל לקעקע ואני הייתי הראשון שהוא קעקע עליו – קעקוע של חללית כי שנינו אוהבים חלל, וזה יישאר מזכרת ממנו לנצח. לכל אחד מהחברים יישאר יעקב עליו".

על המאבק של יעקב להגיע לדרום להילחם סיפר אריאל: "יעקב ישב אצלי בבית ואמר שהוא עולה לרמת הגולן והיינו רגועים שיחסית רגוע ושזה בסדר אבל רגע אחרי זה הוא אמר שהוא לא מסכים לעשות שמירות בצפון והוא רוצה לרדת לעזה כי הוא רוצה להילחם עם הגדוד שלו. לא היה לו היסוס, כמו תמיד הוא היה החלטי, בכלל היו לו תוכניות להכל. הוא לא פחד או חשש לרגע. ממה שאני יודע הוא נהרג בפעילות מבצעית בזמן פתיחת ציר בעזה, הוא היה טען טנק והם נקלעו למארב ושם ירו עליהם וככל הנראה הוא נהרג מההדף".

ספר על הטיול הגדול שעשיתם יחד.

"ההורים שלנו חברים הכי טובים אנחנו מגיל ינקות יחד ואני זוכר שחיכיתי שנה אחרי השחרור שלי עד שהוא השתחרר ואז סגרנו טיול. רצינו אוסטרליה וזה לא הסתדר אז טסנו לניו זילנד. היינו שם כ-8 חודשים עם חבר נוסף, אנדי, שנפצע במסיבה וחבר נרצח נוסף שלנו נרצח שם. אני הייתי אמור להיות במסיבה בפסיידק אבל ויתרנו כי זה היה בדרום ואנחנו צפוניים. בדיעבד אין לי ספק שזה גם מה שדרבן את יעקב לצאת להילחם, דחף אותו להגן על המולדת ולהראות לכולם שאנחנו לא פראיירים. הוא היה מנהיג שקט, כל כך צנוע, הוא היה אמור לנחם אותנו לא הפוך, אנחנו חלשים לזה".