עבריין מין זוכה מאונס קשישה ניצולת שואה. השופטים טענו: "לא הוכח שהקשישה התנגדה ואמרה "לא""

רותם אטיאס ויובל יוספי | 05.06.23

סערה בעקבות הזיכוי של נאשם בעבירת אונס של ניצולת שואה. ח"כ בן ארי תקפה ואמרה כי מדובר בהכרעת דין מחפירה. ביקורת נשמעה גם ממרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

גל תגובות זועמות בעקבות הזיכוי של עאדל הייב מתיק עבירת אונס בבית המשפט המחוזי בנצרת. חברת הכנסת מירב בן ארי הטיחה בהרכב השופטים "מקווה שעורך הדין של הנפגעת יערער על ההחלטה הנוראית הזו שמחזירה אותנו אחורה. חבל שהשופטים לא טרחו לקרוא את פסק הדין החשוב של השופט שמגר ז"ל בעניין האונס בשמרת שחובה על הגבר לוודא הסכמה מפורשת של האישה לפני מגע מיני איתה ואם לא ניתן אישור – מדובר באונס".

נזכיר כי בפסק הדין כתב סגן הנשיא אשר קולה שהפרקליטות לא הצליחה להוכיח שהקשישה התנגדה למעשיו של הנאשם שביצע את המיוחס לו בזמן שהיה תחת פיקוח של שירות בתי הסוהר, אחרי ששוחרר ממאסר בגין אונס בת 70. "לא הוכח כי הנאשם אנס את המתלוננת ללא הסכמתה, לא הוכח כי המתלוננת אמרה פעם אחר פעם 'לא, לא', כשם שלא הוכח כי המתלוננת גילתה התנגדות פסיבית כזו או אחרת – שממנה יכול היה הנאשם ללמוד שהמתלוננת סירבה לקיום יחסי שתואמו ביניהם. ברור גם שהנאשם לא היה תמים והוא זה שבא בהצעות מיניות בוטות למתלוננת ואולם מכאן ועד להאשמתו באונס ברוטלי המרחק רב ואפילו רב מאוד. לא הוכח וודאי שלא ברמה הדרושה במשפט הפלילי, כי המתלוננת התנגדה ולו התנגדות פאסיבית. המאשימה לא הצליחה להוכיח יסודותיה של עבירה זו, לא הוכח, כי הנאשם אנס את המתלוננת, ללא הסכמתה, לא הוכח כי המתלוננת אמרה פעם אחר פעם 'לא לא', כשם שגם לא הוכח, כי המתלוננת גילתה התנגדות פסיבית כזו או אחרת, שממנה יכול היה הנאשם ללמוד שהמתלוננת מסרבת לקיום יחסי המין שתואמו ביניהם".

ביקורת נשמעה על דבריו של השופט קולה גם ממרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שם אמרו גם אם את אישה בת 82, ביהמ"ש יאשים אותך שלא צעקת חזק. לפי השופטים אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז מספיק העובדה שקשישה הזמינה אותו לביתה מספיקה כדי להוכיח שהיא הסכימה לקיום יחסי מין, שמהם הגיעה לביה"ח מדממת ונדרשה לניתוח". נציין כי ביקורת נשמעה על ידי גופים נוספים שקראו לפרקליט המדינה להגיש ערעור מידי.

עו"ד דורית בן אברהם שמייצגת את המתלוננת התייחסה להכרעת הדין:

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי): "מזועזעת מההחלטה השערורייתית לשחרר עבריין מין סדרתי שאנס אישה ניצולת שואה בת 82, בטענה שלא הוכח שהיתה אי הסכמה של הנאנסת. הפסיקה הזו אינה מתיישבת עם ההלכה הנוהגת בפסיקות, ובטח לא עם השכל הישר והצדק הנדרש. נדמה שהשופטים "שכחו" שחובת וידוא ההסכמה היא על התוקף, ולא על הקורבן. ההחלטה הזו פוגעת מאוד במאבק בעברייני מין, ומפקיר את ההגנה על נשים ובטח מוריד את רצון נפגעות להתלונן. אני מקווה שהפרקליטות יגישו ערעור לבית המשפט העליון, בתקווה שהאחרון יהפוך את הקערה על פיה".

בעקבות ההחלטה הודיעה הפרקליטות שבכוונתה לבחון את הכרעת הדין ולאחר מכן תשקול את צעדיה.

שלום, עו"ד פתחי פוקרא שייצג מטעם הסניגוריה הציבורית את עאדל הייב שזוכה מאונס ועו"ד רימונה שלג מנהלת מחלקת איכות הייצוג בסניגוריה הציבורית מחוז צפון: "הכרעת הדין מדברת בעד עצמה, עאדל הורשע בעברו בעבירות מין והנטייה הטבעית של כולנו היא לחשוב שהוא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אולם קריאה מעמיקה של חומר הראיות מובילה למסקנה החד משמעית של ביהמ"ש לפיה המתלוננת לא אמרה אמת. עוד לפני המפגש המיני היו שיחות מוקלטות בין עאדל למתלוננת, כאשר המתלוננת לא ידעה שהיא מוקלטת, והשיחות בעלות אופי מיני והתוכן שלהן הוא תכנון מפגש מיני. גרסתה של המתלוננת כפי שהעידה בבית המשפט לא התיישבה עם ראיות אובייקטיביות ובכלל זה הקלטות ומצלמות אבטחה.
הרכב של שלושה שופטים האזינו ארוכות לשיחות המוקלטות בשילוב עדותה של המתלוננת ובית המשפט התרשם באופן חד משמעי כי מדובר בשיחות מיניות עם שיתוף פעולה מלא של המתלוננת, גרסתה של המתלוננת כאשר השמיעו לה את ההקלטה אינה מתיישבת עם המציאות ואף מעוותת אותה. לאור כל הראיות האובייקטיביות שהוצגו בית המשפט קיבל את טענותינו וזיכה פה אחד הנאשם מעבירת האינוס והרשיע בעבירה של צו פיקוח"

תקציר הכרעת הדין:

לנאשם יוחסה עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ועבירה של הפרת צו פיקוח- עבירה לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006.
בית המשפט החליט פה אחד להרשיע את הנאשם בעבירה של הפרת צו פיקוח- עבירה לפי סעיף 22 לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 ולזכותו מעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות –עבירה לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. זאת לאחר שבמרבית המחלוקות שבין הצדדים העדיף בית המשפט את גרסתו של הנאשם על פני זו של המתלוננת ומכל מקום, גרסתה של המתלוננת לא הוכחה. בית המשפט קבע כי לא השיהוי ולא כבישת העדות הם אלו שמהווים את הקושי ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת. הנסיבות הכוללות, לרבות הסבריה של המתלוננת עצמה, הם אלו שמקשים ליתן אמון בגרסתה, המתלוננת עצמה הודתה, שאם לא היו לוחצים עליה לא הייתה מגישה תלונה במשטרה.
בית המשפט הכריע לאחר שמיעת הראיות כי יחסי המין בין המתלוננת והנאשם היו מתוכננים ומוסכמים ואף הובאו ראיות לכך שהנאשם קיבל מן המתלוננת תמורה לאחר המעשה. גירסת המתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, נסתרה בשיחות טלפון מוקלטות בין המתלוננת לנאשם, במשך שבוע קודם לאירוע. לשיחות הללו, קדם מפגש ראשון בין הצדדים, במהלכו, כך טענה המתלוננת, חשף הנאשם את איבר מינו בפניה, כאשר הוא עומד בסמוך לחצר ביתה.
ההרכב קבע באופן חד משמעי כי גירסתו של הנאשם, חרף עברו המיני – עובדה לה נחשף בית המשפט רק בגדר כתב האישום בשל הפרת צו פיקוח לעברייני מין – וחרף הבוטות שבדבריו, הייתה מהימנה ועדיפה על זו של המתלוננת אשר למרבה הצער ועל מנת להגן על כבודה, נאלצה לספר בבית החולים סיפור שיש בו במידת מה כדי להגן על כבודה, גם במחיר של סיפור דברים שלא כהווייתם ( סעיף 65 להכרעת הדין).
בית המשפט קבע, כך בסעיף 63 להכרעת הדין, כי המתלוננת עצמה סיפרה בבית המשפט, כי לאחר קיום יחסי המין (ולטענתה האונס) אמרה לנאשם "… הכל בסדר, תודה רבה ולהתראות…". הנאשם אף טען, כי לאחר המעשה, הגישה לו המתלוננת כוס מים, דבר שאושר על ידי המתלוננת בעדותה, ולדברי הנאשם, גם קיבל ממנה תשלום של 300 ₪.
עוד הפנה בית המשפט לשיחות הטלפון המוקלטות וכאמור לעיל, שבמהלך השיחה האחרונה תואם המפגש בין המתלוננת לנאשם, לרבות התירוץ אותו תיאמו ביניהם והוא שהנאשם יגיע לתקן טלוויזיה ועל כך השיבה המתלוננת "אתה אלוף", "אתה חושב על הכל".
עוד נסקרו בקצרה בהכרעת הדין השיחות המיניות הבוטות שבין הנאשם למתלוננת, כאשר גם בשיחות אלו, המתלוננת משתפת פעולה לחלוטין עם הנאשם. באותן שיחות מוקלטות, נשמעה המתלוננת, מציעה לנאשם, כי תכיר לו את חברותיה לצורך קבלת שירותי מין, היא ביקשה ממנו אישור על מצב בריאותו ואף שאלה אודות התשלום הנדרש על ידו.
בית המשפט לא התעלם מההלכות המיוחדות הנוגעות למתלוננים בעבירת מין, ונתן דעתו בהרחבה על כך ואולם קבע על סמך הפסיקה הנוהגת, כי "כל זאת מותנה בכך שבית המשפט מצליח לזהות בדבריו של המתלונן גרסה מגובשת העומדת בפני עצמה. אין בכוחן של ההלכות להקנות למתלונן עדיפות אפריורית על פני הצד השני, ולסייע ביצירת מהימנות בסיסית, יש מאין, במקום שהיא לא עולה מתוך גרסתו של המתלונן עצמו. ההלכות הראייתיות הייחודיות בעבירות מין דומות ל"ארגז כלים" המסייע לשיפוץ, לייצוב ולביצור פגמים במבנה קיים, אך לא ניתן להפוך אותן לחומרי בנייה שמהם מורכב המבנה עצמו".
בין השאר הוכח, בחוות דעת רפואית מטעם המכון הפתולוגי, שלא הוגשה על ידי המאשימה, אשר בחרה להביא כעדה מטעמה רופאה מתמחה צעירה ללא ניסיון, כי מצבה הרפואי של המתלוננת לאחר האירוע מוסבר בגילה ובנתוניה של המתלוננת.
בית המשפט קבע כי בפנינו סיפור בשלושה חלקים כאשר בכל אחת ואחת מהן יש מחלוקת בין שני ה"שחקנים" המרכזיים, המתלוננת מצד אחד והנאשם מהצד השני. המערכה הראשונה החלה במפגש אקראי, שבין הנאשם לבין המתלוננת ולה יש תיעוד צילומי בלבד ממצלמות האבטחה שהיו בסמוך. המערכה השנייה מורכבת ממספר פרקי משנה והיא, שיחות הטלפון שבין הנאשם לבין המתלוננת, שיחות שהוקלטו על ידי הנאשם כאשר המתלוננת לא מודעת לכך. המערכה השלישית, שגם היא מורכבת מפרקי משנה ולגביה יש מחלוקת של ממש מה ארע בעת מפגש זה, אלא שמחלוקת זו אינה נסובה רק על מה שאירע אלא על מטרת המפגש מלכתחילה.
בית המשפט קבע כי המאשימה כשלה בהוכחת האישום המרכזי המיוחס לנאשם שהוא כמובן האשמתו באונס המתלוננת. התרשמות בית המשפט הייתה כי המתלוננת לא העידה באופן קוהרנטי ועקבי, והתחמקה ממתן תשובות לחלק מהשאלות, הן בבית המשפט והן בחקירות המשטרה. בית המשפט קבע כי הנאשם לא היה תמים והוא זה שבא בהצעות מיניות בוטות למתלוננת ואולם מכאן ועד להאשמתו באונס ברוטלי המרחק רב ואפילו רב מאוד.
בית המשפט נסמך על תיעוד ויזואלי ממנו עלה, כי המפגש בין המתלוננת לנאשם היה נינוח, ברחובה של עיר, ובשום שלב לא נראה כי הנאשם מפשיל מכנסיו וחושף את איבר מינו, כשם שגם בשום שלב לא נראה שהמתלוננת מופתעת, מפוחדת או נבוכה בניגוד לנטען.
בית המשפט קבע כי קשה להלום שלאחר הצעות מיניות כה בוטות, עד כדי חשיפת איבר המין של הנאשם בפני המתלוננת, כך לטענתה, תסכים המתלוננת, שהנאשם ייבצע עבודות שיפוץ בביתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אם גרסת המתלוננת נכונה, שאכן הנאשם חשף את איבר מינו בפניה, ולמרות זאת לאחר מכן הזמינה אותו לביתה, הרי שהדבר מחזק את גרסת הנאשם שמטרת הגעתו לביתה, הייתה לצורך מפגש מיני וכי בכל השיחות שבין הנאשם למתלוננת בטלפון עולה ברורות כי נושא השיחה היחיד הוא שרותי המין שאותם יספק הנאשם למתלוננת. בית המשפט קבע כי האזנה לתוכן השיחה מגלה בעליל, שלא מדובר בסתם דיבורים. טון השיחה והאינטונציה מדברים בעד עצמם, כך לא נשמעת שיחה בין "שיפוצניק" למזמין עבודה. כך נשמעת שיחה בין שני אנשים, שרגילים לדבר, שיש להם אינטרס לגמרי אחר. אדגיש שוב, ברור שהנאשם מפתה, לוחץ, משדל, אולם גם ברור שהמתלוננת מתרצה, משתפת פעולה ובשלב השיחות לפחות, אף נשמעת נהנית ומעוניינת.
בית המשפט קבע כי גרסתו של הנאשם לעניין המפגש בבית המתלוננת לא נסתרה. הוא הגיע לצורך מפגש מיני ולאחר תיאום מראש. הם ישבו כמה דקות במטבח ושוחחו ולאחר מכן המתלוננת הובילה אותו לחדר השינה שלה. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם במחלוקת זו, של מה אירע עובר לכניסת המתלוננת והנאשם לחדר של המתלוננת המאשימה לא הצליחה להוכיח כי דווקא גרסת המתלוננת היא המסתברת יותר, וכי בזהירות המתבקשת קבע כי דווקא גרסת הנאשם היא זו המסתברת יותר. בית המשפט מצא סתירות בהודעותיה של המתלוננת לעניין המפגש בביתה.
לאירוע המעשה המיני בחדר השינה של המתלוננת אין כל ראיה חיצונית לבד מעדותם של המתלוננת והנאשם. בעבירות מין, כך הוא על דרך כלל, מדובר "במילה מול מילה" אולם, במקרה שלפנינו בית המשפט קבע כי התנהלותה והסבריה של המתלוננת למה שקדם לאירוע זה מקשים עד מאוד לקבוע כי עדותה עדיפה על זו של הנאשם ובהכרעת הדין נקבע כי גרסתו של הנאשם עדיפה.