עדויות מהלהבות: "נכנסנו לאש עם צינורות ולנסות להגן על הקיבוץ"

יותר מ-24 שנלחמים לוחמי אש, כיתות כוננות ואנשי יישובים בשריפות ענק שהשתוללו בשטחים נרחבים ובנקודות שונות באזור הגליל ואיימו לשרוף כליל קיבוצים וערים. 17 בני אדם ביניהם 7 חיילים פונו לקבלת טיפול במרכז הרפואי "זיו" בצפת לאחר שסבלו משאיפת עשן. רק בשעות הבוקר הודיעו בשירותי הכיבוי על שליטה בשריפות. בתוכנית מיוחדת של "מדברים ברדיו" שוחח חיים הכט עם גיבוי היממה שנאבקו בלהבות.

רב רשף דרור בוחניק, מפקד משמרת בתחנת גליל גולן: "זה היה קיצוני מאוד, נמתחנו עד הקצה ואפילו יותר. אנחנו רגילים לשריפות של הקיץ אבל בסדר גודל כזה בכל בחזיתות זה למתוח עד הקצה וכל זה בשטחים שונים. נעזרנו בכוחות מכל הארץ, ידענו שזה יגיע ושזה יקרה ידענו שהשטח יתייבש ויהיו מטחים זה ידליק לנו בכל הכיוונים יש לנו חפ"ק שפועל 24/7 וככה עבדנו בכל הגזרות".

"הדילוגים מזירה לזירה מההודעות של האזרחים שמתקשרים למוקד שהבית שלהם קרוב לשריפה, אלה רגעים קשים. עשינו כל מה שאנחנו יכולים כדי לסייע ולעזור לציבור, למטעים ולבתים. היו מבוגרים בבית שלא הסכימו להתפנות והיה צריך לעשות את התיעדוף איפה יותר חשוב, רכוש, פרגולה או זוג מבוגרים שנמצאים בתוך בית. היו מקרים שנכנסנו לתוך בתים והוצאנו משם אנשים וסייעו להם. היו אנשים שסבלו משאיפות עשן, היו המון כוחות בשטח במקומות שונים על פני שטחים נרחבים. כל השטח היה חשוף מבחינת ירי והלוחמים עשו עבודה מבית לבית".

ניסן זאבי, כיתת הכוננות בכפר גלעדי שנאבק שעות באש: "זה היה מחזה שלא נתקלנו בו עד עכשיו, שילוב של החום הכבד, ירי של חיזבאללה וההפקה של מדינת ישראל. נוצר מצב שאנחנו התמודדנו עם קו אש שהגיע לפאתי הקיבוץ וחייב אותנו חברי כיתת הכוננות להיכנס לאש עם צינורות ולנסות להגן על הקיבוץ. לשמחתנו זה עלה לנו רק במטע אבוקדו והצלחנו למנוע מהאש להיכנס. מדובר בשריפה עצומה ממשגב עם ועד עמיעד, 30 ק"מ של חורש שאיים על יישובים רבים. הכבאים שיש באזור זה הסיפור שמקפל את ההתייחסות של המדינה ליישובי הגליל המשאבים מאוד מעטים וכמות הכבאיות שיש לא יכלה להתמודד עם הדבר הענק שהתפתח כאן. מה שחורה לנו שאנחנו יודעים שאם השריפה הייתה בפארק הירקון היו מגיעים מטוסי כיבוי לכבות אותה".

יש מי שיגיעו שהיה מסוכן לשלוח אותם כי הם יכלו להיות מטרות לחיזבאללה.

"וקיבוץ שנשרף זה יותר טוב? זה תשובה שלא מקובלת. אנחנו על הגבול ומצפים מהמדינה לקבל את אותם שירותים בסיסיים שכולם מקבלים ואם המדינה מורתעת מחיזבאללה שתהיה כנה ותגיד לתושבים את זה שנדע איך להתנהל ונעשה חישוב מסלול מחדש. המדינה היא ריבונית ואם מעדיפים שתישרף עיר או קיבוץ שלם על פני הסיכון של מטוס כיבוי אז יש לנו בעיה גדולה מאוד בסדרי עדיפויות".

"עשינו אימונים בנושא שריפות וידענו לייצר חיץ בין הקיבוץ לאש הוביל לזה שהקיבוץ לא נפגע. אנשי כיתות הכוננות ביישובים היו בחזית מול האש. השריפות האלה זה לא רק החקלאי זה גם המשפחות שרואות מרחוק איך האזור שלהם נשרף והם לא בבית כבר 242 ימים. זה אירוע תודעתי מאוד בעייתי. אחד הדברים הראשונים שעשינו זה להוציא את הכלים החקלאים מטווח האש והעצים יגדלו מחדש. המזל שלנו שבסוף יש בגליל אנשים חזקים שמצליחים לשמר את החוסן הקהילתי שסדוק לגמרי מתוך תקווה שהמדינה תעבור מהגנה להתקפה כבר בימים הקרובים. אותם ערכים שלפני 100 שנה שאנשי תל חי והשומר וטרומפלדור והטקסטים שמדברים שמבקשים עזרה מהמרכז ולא מגיעה עזרה והם מגינים לבד על היישוב – זה מה שקרה אתמול. מצאנו את עצמנו חוזרים 100 שנים אחורה".

תום שפירא, מנהל החקלאות של מבוא חמה: "הדבר הכי קשה לחקלאי זה שהוא עבד קשה הגיע לסוף עם הגידול שלו והוא הושמד על ידי גורם שלישי. 10 אחוז מכלל היבול נשרף באירוע הזה. כוחות ביישוב הסתערו על השדה עם מפוחים וטרקטור גדול ומנעו נזק גדול עוד יותר ומנעו מהאש לדלג לשדות סמוכים. מצאנו בשדה את הטיל עצמו והטיל פגע במכונת השקייה שגרם לה נזק רציני. היו פעולות הירואית של אנשי המשק שנכנסו וסיכנו את חייהם כדי למנוע התפשטות של האש".

רן גולן, תושב קריית שמונה: "זה קיצוני גם ב-2006 לא היו דברים כאלה וגם הזלזול של המדינה במי שחי פה. אם לפני שבוע בל"ג בעומר בשביל 50 מתפללים השר ל"פיתהחון" רצה לפטר את המפכ"ל שלא היה בשטח אז איפה השר היה אתמול? זה באחריות שלו איפה הוא היה?".

"אפילו לא פנו לאזרחים לתת להם הנחיות מה לעשות, גם המינימום של להגיד לאזרח איך להגן על עצמו לא עשו. בבוקר זה בער בעדינות בערב זה הפך לערפל עד לאזור יסוד המעלה ובערב הייתי בחוץ בסידורים והכל בער. כל המטבח שלי היה סגור אבל הכל היה עפר בבית כאילו השריפה הייתה בבית, כך גם בכלי הרכב. חודש הבא מתקיים יום הבסטיליה והיום שאנשים יעלו לכנסת לא רחוק, אנשים מיואשים".

יוני יעקובי, סגן הרבש"צ של מושב מרגליות: "קיבלנו קורס מזורז קצר אבל זה לא אומר שאנחנו יודעים להיות כבאים, אנחנו נתנו את הפתרון הראשוני. אין לנו ציוד לכיבוי שריפות אבל במסגרת כיתות הכוננות בסוף אנחנו שומרים על הבית. לשמחתי יש לנו ביישוב כבאית אחת, אנחנו אמרים לקבל עוד אחת כנראה בסוף המלחמה ומנרה הגיעו את הכבאית שלהם וכל אחד לקח צינור כמו בימי הביניים ועשה כל מה שהוא יוכל כדי להציל את מה שאפשר ומנענו אסון. השריפה הייתה מטרים בודדים, זה התפשט בין במהירות של 0 ל-100 והאש קפצה בשניות, זה היה מפחיד ומאתגר והצלחנו למנוע את ההתפשטות שלה אבל לא כל יום יש ניסים".

"במלחמה מול האש קיבלתי טלפון ומישהו צעק שניכנס מהר למרחבים מוגנים כי אנחנו בהתרעה ממוקדת, הצבא התריע והיינו בין הפטיש לסדן כי אם ניכנס למרחב מוגן הבתים ישרפו, החלטנו שלמרות האיום אנחנו ממשיכים לשמור על הבתים. נשרפו שטחים חקלאים וצמחיה, האש הגיעה למספר פרגולות ביישוב והיה לנו מזל גדול. רק בזכות שיתוף הפעולה עם מנרה הצלחנו להשתלט על האירוע".