קרון חייה | לזכרה של סמלת שי רחל קארון ז"ל

אבל כבד ירד על אזור הגליל והגולן בחודש דצמבר האחרון, עם היוודע דבר מותה של החיילת שי קארון, ז"ל, שאיבדה את חייה בתאונת דרכים טראגית בהתנגשות עם רכב נוסף בצומת שאינו מרומזר בכביש 90, סמוך לאגמון החולה. קארון, חיילת יפיפייה, הייתה בת 19 בלבד, התגייסה רק 8 חודשים קודם לכן, לאחר שעלתה לישראל מבלגיה 2015. היא שירתה בחיל האוויר ולאחר מכן יצאה לקורס פיקוד, כי שי כמו שי, תמיד רצתה להיות טובה בהכל, ושההכל הזה יקרה כאן ועכשיו. היא תכננה להגיע להישגים גדולים, רצתה ללמוד באוניברסיטה בחו"ל כשתשתחרר, ובדרכה הייחודית ויוצאת הדופן סימנה לעצמה עוד ועוד יעדים שרצתה להגשים. אבל אל תתבלבלו, ואל תתנו לטון העצוב שלי להטעות אתכם, כי סיפור חייה של שי היה מלא בצבע וססגוניות שאפיינו אותה, וכך גם משפחתה הייתה רוצה שהיא תיזכר. לעיתים היה נדמה לי כי קרון הרכבת של חייה של שי תמיד המשיך בנסיעה פרועה וסוחפת, כזו שהולכת על כל החלומות ב-200 קמ״ש, נסיעה שהסתיימה כאמור באותה תאונת דרכים ארורה שגבתה את חייה, והייתה למעשה הנסיעה האחרונה של שי אי פעם.

אימה, יפעת קארון: "זה היה בוקר שבת, ישבתי לעבוד ושי אמרה לי "אמא אני נוסעת לאגמון החולה לראות ציפורים וחוזרת מהר כי אני עייפה ורוצה לנוח". לפני שהיא יצאה היא הדליקה לי מנורה ונר ריחני ושמה אותו לידי ויצאה. התאונה קרתה 9 דקות אחרי זה וזה נודע לי על ידי הידיד שהיא הייתה צריכה לפגוש באגמון. הוא ניסה להתקשר אליי דרך הווצאפ כי הוא ראה אותה כשהיא הגיעה ברכב הם נופפו לשלום אחד לשנייה ואז כשהיא התכוונה לפנות שמאלה קרתה התאונה. אנחנו לא מעכלים עדיין כי מה פתאום זה קרה לשי? היא אהבה את החיים. שהבנתי שהייתה תאונה אמרתי הלוואי שהיא תהיה רק פצועה ונוכל להתמודד ולהתפלל".

"ביום יום אני שפויה בעבודה הקושי מגיע שאני נכנסת לאוטו אז אני נשברת כי זה היה הזמן שהיא הייתה מתקשרת אליי. כל הדרך הביתה אני בוכה ואז רגע לפני שאני נכנסת הביתה אני מפסיקה לבכות כדי לגונן על קנזה (אחותה של שי). היא חוותה מספיק, הייתה לה רק אחות אחת שהייתה כל עולמה ואני רוצה להפחית ממנה את הכאב".

"אין בי כעס על הנהג הפוגע, הוא יצר קשר עם אנשים שמכירים אותנו ואמר שהוא מתנצל. הוא לקח תמונה שלה מהאינסטגרם ושמר אותה על השומר מסך שלו ואמר שבדת שלו הוא מתפלל עליה כל יום שתסלח לו. הוא אמר שהוא היה רוצה לעלות לקבר שלה אבל הוא מפחד כי הוא לא יודע מה יהיו התגובות שלנו".

רוי ברוקס, בן זוגה של שי: "הרגע האחרון שראיתי אותה היה לפני שעזבתי לחו"ל. שלושה חודשים לפני התאונה היה לנו לילה אחרון ביחד ואני תמיד אזכור משפט שהיא אמרה לי באותו ערב – לא הצלחנו להירדם והיא אמרה לי שהיא צריכה להחזיק אותי חזק כי היא לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה נתראה. על האסון שמעתי רק בערב, בן דוד שלי התקשר וסיפר לי ואז החיים משתנים. אני זיכיתי בתקופה שהייתה לי עם שי, זה לא משהו שעובר ויעבור, אבל אתה פשוט צריך ללמוד איך לחיות עם המצב הזה ועם כמה שזה קשה".

להאזנה לתוכנית המלאה